הנוהל למתן החגים אושרקוד העבודה של הפדרציה הרוסית. סעיף מאה ועשרים ואחת מעשה חקיקה זה נותן הסבר על הנוהל לחישוב ניסיון העבודה. אינדיקטור זה מהווה את הבסיס למעסיק לספק לעובדיו ימי עבודה שנתיים שלא שולמו, המעוגנת בסעיף 125 של אותו מסמך.
נוהל החופשה מבוסס עלאת יכולתו של העובד לממש את זכותו מדי שנה. מרגע הכניסה למדינה של הארגון על מתן ימי חופשה בתשלום חייב לעבור תקופה שווה שישה חודשים. ניתן לקצר תקופה זו אם יגיעו הצדדים להסכמה. חגים לוותק חצי שנתי יכולים לקחת:
- נשים לפני או אחרי חופשת הלידה;
- עובדים מתחת לגיל שמונה עשרה;
- מאמצים של ילד של ינקות (עד שלושה חודשים);
- עובדים במקרים אחרים, על פי החקיקה.
הנוהל למתן החגים, עם ניסיון בעבודהבארגון זה יותר משנה, שבוצעו על פי לוח הזמנים, שהוא מעשה מקומי עבור הארגון. הוא נערך מדי שנה הוא שאושר על ידי ראש הארגון. זה לוקח בחשבון את דעתו של האיגוד המקצועי. לוח הזמנים לחופשה הוא מסמך חובה הן עבור ראש הארגון והן עבור כל עובד.
היוצאים מן הכלל הם קטגוריות נפרדות.עובדים, כאשר תקופות של ימי חופשה בתשלום יש להם את הזכות לבחור משלהם. לדוגמה, מתן חופשה לבעל עשוי להתבצע בזמן שאשתו נמצאת בחופשה עקב הריון ולידה. יחד עם זאת, אורך השירות בארגון לא משנה.
הנוהל למתן חופשות לעובדיםארגונים מתחת לגיל שמונה עשרה, שהוקמו גם על פי חוק. ימי החופשה השנתית עבורם צריכים להיות רק בתקופת הקיץ, ללא קשר למשך השירות בארגון זה. לבקשת קטגוריה זו של עובדים, זמן חופשה יכול להיות נוח בכל עת עבורם.
זכות זו יכולה להיות מיושמת גם על ידי קטגוריות אחרות של חברי קולקטיב העבודה המופיעים בחקיקות רגולטוריות.
הליך מתן החופשה במקרה בו יש צורך לדחות או להאריך מוסבר במאמר מספר מאה עשרים וארבע. הגדלה של תקופת ימי העבודה שאינם בתשלום אפשרית במקרה של:
- הופעת נכות זמנית של העובד במהלך החופשה;
- מילוי תפקידי ציבור בתקופת היציאה לחופשה סדירה, אם מעשים משפטיים קובעים פטור מעבודה בעת השתתפותם;
- נוכחות של סיבות אחרות שנקבעו במעשים המקומיים של הארגון ובחוק.
ניתן לשנות את הליך מתן החופשה הבאה בהסכמה בין העובד למנהל במקרה;
- עיכובים בתשלומים המגיעים לימים בחינם;
- הודעה בטרם עת על מועד תחילת תקופת החופשה, אותה יש להגיש לא יאוחר מארבעה עשר ימים מראש.
אם היעדרותו של עובד משפיעהיעילות המיזם, אם כן, בהסכמה עמו, ניתן להעביר את ימי החופשה לשנה הבאה, אך לא יאוחר מתקופה של שנים עשר חודשים. חקיקה אינה מאפשרת לעובד הארגון לסרב לימי חופש קבועים בתשלום במהלך תקופה של שנתיים. מדי שנה, עובדים שלא מלאו להם שמונה עשרה, כמו גם מי שמעורבים בתהליך ייצור המאופיין בגורמים מסוכנים או מזיקים המשפיעים לרעה על הבריאות, חייבים לצאת לחופשה.
