הקודש ו participle הוא אחד ביותרנושאים בעייתיים בשפה הרוסית. בחיים, לעתים קרובות אנו משתמשים בהם. אף על פי כן, אפילו אנשים די משכילים וחכמים לפעמים יש בעיות עם האיות נכון פיסוק של המשתתף המילולי. למעשה, הכל לא קשה כמו שזה נראה.
הקודש ו gerundive - מיוחד שאינו ליניארי צורותהפועל. נכון, כמה בלשנים לשיר את המשתתפים ואת gerunds בחלקים נפרדים של דיבור, אבל זה לא מוצדק מאוד, כי, ראשית, הקודש הבשורה לציין פעולות, אם כי משנית, לעתים קרובות. ושנית, אין להם תכונות מקוריות קבועות או בלתי קבועות, שלא היו מופיעות בשום חלק אחר של הנאום.
ראשית, הופיעה הקומוניזם הרוסי.אלה היו צורות מיוחדות, ייעודו, כפי שהוזכר קודם לכן, לא ראשוני, תופעות לוואי. בדיבור בעל פה של הסקרמנט קשה לשנות ולהרמוני, ולכן הם היו במקור סימן של נאום בכתב. הקודש הוא "תערובת" של הפועל עם שם התואר. מן הפועל המשתתפים יש סימנים קבועים: זמן, התחייבות, ומתואר - לא יציב: מספר, מקרה ומין. הקודש קורה פעמיים (בהווה ובעבר) ושתי הבטחות (אמיתיות ופסיביות).
Всего от одного глагола можно образовать до ארבעה משתתפים, אבל לא תמיד, זה מקסימום, לפעמים מן פעלים של הקודש אינם נוצרים בכלל. כדי להבין אם ניתן ליצור משתתף מסוים מתוך הפועל או לא, רק טעם או כשרון לשוני יכול לעזור, לכן זרים לעתים קרובות כל כך לעשות טעויות בהיווצרות participles ו gerunds ולשקול אותם כמעט את הנושא הקשה ביותר בחקר השפה הרוסית.
אחר כך הנפוץ ביותר, צורות פופולריותהמשתתפים "קפא" וקיבלנו השתתפות מילולית - "תערובת" של הפועל ושל Adverb, כך שידענו מה זה סיבוב של אדוורביאל, זה עוזר לדעת מה הוא adverb. מן הפועל ב adverbs זהה ב participles - זמן והתחייבות, ו מ adverbs - immutability. אז מה הוא מילולי? זה המילולי המילולי ואת המילים התלויים. הדבר החשוב ביותר לזכור עליו הוא איך סימני פיסוק ממוקמים סביבו. מחזורים עוברים - פסיקים ממוקמים משניים, כלומר משני צדדים. זה, אגב, חל גם על מחזור הקודש. גם הוא מופרד תמיד משני הצדדים בפסיקים.
מהי התפוצה המילולית? קל להזכיר דוגמאות: "סוטוליס, ואדים נכנסו לחדר" או "הנוסעים ניסו לראות את השפלה בלי לשאול שאלות מיותרות".
והדבר השני שיש לזכור:גם את המשתתף ואת הפניה adverbial הם מנתח על ידי חבר אחד של המשפט, לרוב התורם - מעצם הגדרתו, participle - על ידי הנסיבות, אבל זה יכול להיות תוספת.
