כיום, רבים מחובבי האגרוף שמים לבתשומת לב ללוחמים בולטים כמו צ'אבס ג'וניור, טייסון פורי, גנאדי גולובקין, אדוניס סטיבנסון, סרגיי קובלב, מני פאקיאו, מייוות'ר ג'וניור. אבל, כידוע, אסור לשכוח אנשים שעשו היסטוריה. אחד המתאגרפים הללו, שנשא את הכינוי הרשמי "המפואר" (ודי ראוי) היה ריקרדו לופז. לרוע המזל, בגלל רצון לא מובן של הנהגת פדרציות האיגרוף לרצות את הציבור במאבקים "גדולים", ספורטאי זה העביר לא פעם את הקרבות המשמעותיים ביותר שלו בכרטיס התחתון של מתאגרפים אחרים, שהיו גדולים ממנו בגודל, אך נמוכים משמעותית רמת מיומנות. ריקרדו לופז הוא האיש שאריק מוראלס ומרקו אנטוניו באררה ראו בו כבוד להיות במסיבת העיתונאים לפרידה מהפרישה מהספורט.
25 ביולי 1966 במקסיקני קטן מאודבעיירה עם שם קשה מאוד להגייה, Cuernavaca, האדון העתידי של לחימה באגרופים נולד. ריקרדו לופז למד בבית הספר היסודי שלו באיגרוף בזירה החובבנית. הקריירה שלו כחובבן לא הייתה ארוכה מדי, אך יחד עם זאת מאוד בהירה ואירועית. למרות שלא התמודד באולימפיאדה, השיא שלו לא הפך פחות משמעותי בגלל זה: 37 ניצחונות הושגו ב -38 קרבות. אינדיקטור מרשים, לא? אגב, התבוסה היחידה בחובבים הייתה היחידה לכל חיי הספורט.
ריקרדו לופז נכנס לזירה לראשונה במעמדמקצוען ב- 18 בינואר 1985 בעיר הולדתו. הופעת הבכורה הייתה מוצלחת מאוד. יריבו, רוגליו הרננדס, הודח בסיבוב השלישי. למרות התחלה מוצלחת, המסע לפסגה התגלה כארוך למדי. לוחמים באמריקה הלטינית, בניגוד לאותם אסייתים, הולכים לקרב על התואר במשך זמן רב מאוד, ומפילים כמה עשרות אנשים מדרכם בשביל זה. עבור הגיבור שלנו הדרך להילחם על החגורה ארכה חמש שנים וחצי. בפרק זמן זה הוא נלחם 25 פעמים, והוא מעולם לא הפסיד או סיים את הקרב בתיקו. יתר על כן, 18 ניצחונות היו מוקדמים, והשמונה הראשונים היו נוקאאוטים טהורים. מבחינה אובייקטיבית, בתקופה זו הוא נלחם עם "שקים", ועל הניצחונות המשמעותיים אפשר רק לציין את ויקטוריה על ריי הרננדז, שאיפשר ללופז להפוך לאלוף היבשת של ה- WBC. כל אלה אפשרו לריקרדו לקחת את השורה הראשונה בדירוג של מועצת האיגרוף העולמית באוקטובר 1990. למרות שבמקביל הוא צבר לעצמו מוניטין של לוחם מקומי, כיוון שלחם לעתים רחוקות מאוד מחוץ למולדתו.
ריקרדו לופז הוא מתאגרף שביוגרפיה שלומלא בקרבות בולטים רבים. בחגורה הראשונה שלו הוא נסע ליפן. בארץ השמש העולה, הוא לקח את החגורה מהאלוף המכהן דאז הידייוקי אוקאשי. עם זאת, היפנים לא המציאו תחרות ראויה למקסיקנים, שנמאס להם להתנגד כבר בסיבוב החמישי.
באותה מדינה, אבל אחרי חצי שנה, היהניצח יורש אחר של הסמוראי - קימיו היראנו. שני הקרבות הללו הראו בבירור מי זה מי, הוכיחו את העובדה שלופז הוא שני ראשים מעל כל המתחרים.
לריקרדו הייתה טכניקה פנומנלית.לא היה קשה לו "לקצץ" את היריב במידת הצורך. במהלך הקרב, המתאגרף הרים את ידיו גבוהות (קרוב מאוד לראש) והתחמק במיומנות מגופו, ביצע תמרונים מתנדנדים ועדינים בכל גופו, מה שאפשר למזער את ההשלכות של מכות היריב. הנשק הנורא ביותר של המקסיקני היה הצד השמאלי שלו. ללוחם לא היו חולשות ברורות מדי. בכל מקרה, בכל הקריירה שלו אף אחד ממתנגדיו לא הצליח למצוא אותם.
ב- 23 באוגוסט 1997 נפגש ריקרדו לופז - המתאגרף, שתצלומו מוצג למטה, עם אלכס סאנצ'ס - אלוף ה- WBO.
המקסיקני השתמש בשלויתרון בגובה על היריב. לופז פשוט הפציץ את הפורטוריקני בנגיחות, תוך שהוא מכה בחוזקה בגופו. בסיבוב השני ריקרדו מפיל את היריבה ובחמישי מפיל.
ריקרדו לופז - המתאגרף שמעולם לא פחדתחרות ומכות קשות. בשנת 1998 הוא נלחם על שלוש חגורות בבת אחת עם רוזנדו אלווארז המסוכן ביותר. הקרב הראשון שלהם היה דרמה עקובה מדם שהסתיימה בתיקו הגיוני לחלוטין.
במשחק הגומלין, אלווארז לא הצליח "להשמין" ולכן, המאבק לא היה קרב תואר עבורו. המאבק עצמו התגלה כעקוב מדם כמו המפגש הראשון של הלוחמים; כתוצאה מכך הוכרזה החלטת שופט נפרדת לטובת לופז. אגב, לאחר הקרב הוא נראה מכות קשות בפעם הראשונה בחייו.
במשך שש עשרה שנים של ענפי הספורט העשירים שלהחיים שריקרדו ניהל 51 קרבות, 50 מהם לא הפסיד. הוא השלים 37 קרבות לפני המתוכנן. לפיכך, הוא עזב את הספורט כספורטאי בלתי מנוצח ומכובד ביותר שרשם לנצח את שמו בהיסטוריה של האיגרוף.
