תסמונות DIC נחשבות לרציניות למדימחלה המאופיינת במוסטאזיס לקוי, בו נצפתה קרישת דם מפוזרת. זה כתוצאה מהפרה כזו שנוצרים מה שנקרא אגרגטים תאי וקרישי דם זעירים, אשר בתורם חוסמים את המיקרוצירקולציה הקיימת, וגם גורמים לאחר מכן לשינויים דיסטרופיים. במאמר זה נתאר ביתר פירוט כיצד תסמונות DIC שונות זו מזו.
לדברי מומחים, לרוב זהסוג של מחלה מתרחשת כתוצאה מהרס הריאות או מחלות זיהומיות מסוימות (למשל, אבעבועות שחורות, הרפס, אדמת). מצד שני, תסמונות DIC מתפתחות לרוב על רקע התערבות כירורגית להסרת הטחול או קדחת הטיפוס. בנוסף, המחלה יכולה להיגרם כתוצאה מנזק נרחב לרקמות, אנמיה המוליטית. נדיר ביותר שאובחנת DIC כתוצאה מסוכרת או אפילפסיה.
מחלה כזו עוברת בדרך כלל מספר שלבים.אז בהתחלה בקרב חולים יש קרישת דם מוגברת והיווצרות עקבית של מיקרוטרובי. לאחר מכן, מספר הטסיות הנוכחיות יורד בצורה חדה. בשלב השלישי, רופאים מציינים, ככלל, תפקוד חד של קרישת הדם. בשלב האחרון, אינדיקטור זה מנורמל, אך כאן הסבירות לסיבוכים גבוהה מאוד. באשר לתסמינים עצמם, הם בעיקר תלויים במחלה הראשונית, שהייתה הגורם להתפתחות DIC. שימו לב שמשך הזמן של כל אחד מהשלבים שלעיל תלוי אך ורק בשיעור התפתחות המחלה עצמה. בשל העובדה כי המחלה מאופיינת בדימום כללי, התסמינים נקבעים כמובן על ידי הופעת המטומות תת עוריות, שטפי דם. בחלק מהמקרים, חולים אף סובלים מדימומי מעיים וריאות.
Диагностирование данного заболевания проводится מבוסס על זיהוי של מחלות סיבתיות. באותן מחלות כאשר תסמונת זו הינה ביטוי טבעי, ככלל, האבחנה מהירה. אחרת, למשל, אצל תינוקות שזה עתה נולדו זה יכול להיות קשה מאוד לבצע אבחנה כזו. השיטה העיקרית למחקר במעבדה היא בדיקת דם מלאה ומערכת הקרישה שלה. חשוב מאוד לקבוע את רמתו של מה שמכונה אנטי-טרומבין III.
הטיפול לרוב ארוך מאוד.ראשית, רופאים ללא כישלון מבטלים את המחלה העומדת בבסיסה, מה שעורר את הופעתה של תסמונת זו. במקרה של תהליכים זיהומיים ודלקתיים, נרשמים תרופות אנטיבקטריאליות. במקרה של מצבי הלם, ניתנים בעיקר פתרונות עירוי המשפרים את זרימת הדם.
כשיטות המניעה העיקריות, מומחים ממליצים בחום לטיפול בזמן במחלות סיבתיות. היה בריא!
