פעם בשנה, בסוף ינואר, בחברה.הרשתות חווים זרימה בפעילות. אודנוקלסניקי, VKontakte, פייסבוק וטוויטר רותמות בקולאז'ים של תמונות מתוך אלבום בית הספר וסטטוסים: "אני הולך לערב הפגישה. מי איתי? ", או" חבר'ה! ובכן עברו 20 שנה! אנחנו צריכים להיפגש ולדון! " אנחנו אוהבים לפעמים להיפגש עם העבר ולחזור לילדות לפחות לזמן קצר.
פורטל לעבר
ביום שבת הראשון של פברואר, חצר בית הספרממלאים לא הורים וילדים, אלא תלמידים לשעבר - גברים מכובדים ונשים יפות. חג זה נקרא יום מפגש בוגרים. ושוב פעמון בית הספר מצלצל, והגרביונים שהפכו לשולחנות קטנים נקרעים, והמורה המבוגר נפגש על מפתן הכיתה, והילדים והילדות הבוגרים מציצים זה בפניהם של זה ומחפשים תכונות מוכרות.
"האם אתה זוכר?"
הפגישה של בוגרי בית הספר מתקיימת תמיד תחתבאותה המוטו: "אתה זוכר?" הביטוי הזה נשמע מכל עבר. וכולם זוכרים משהו שכולם כבר שכחו. אהבות וטרוניות ישנות, ניצחונות ותבוסות, מעשי קונדס וגילויים צצים. כל הרע נסלח, הטובים מתענגים. לשאלה: “מה שלומך? איפה אתה עכשיו?" - יש תשובה מהירה ושוב הפזמון: "אתה זוכר?"
החלק הרשמי
כמו כל חג שמכבד את עצמו, יום מפגשלבוגרים יש גם חוקים משלהם. והכל מתחיל במפגש חגיגי על מפתן בית הספר, ממשיך בקונצרט ולאחר סיור בבית הספר מסתיים בדלתות כיתה סגורות. הקונצרט, אותו מכין המארח, כלומר בית הספר, נערך תחת אותו המוטו העממי - "אתה זוכר?" בהתחשב בכך שמי שמכין את הקונצרט, באופן אובייקטיבי לא יכול לזכור את הבוגרים לשעבר או לדעת עליהם משהו, הקלישאות בסצנות בית הספר האינסופיות מתבהרות. המידע הוא כללי - "כפתורים על הכיסא", "לוח סבון", "דוס שוב". עלינו להודות שהנשף אינו מתמכר למקוריות ולמגוון. זו הסיבה שפחות ופחות בוגרים מגיעים לפגישות הללו בבית הספר. לרוב הם מתאספים ממש במסעדה או בבית קפה. כדי לתקן מצב זה, אין להמתין לחסד מבית הספר, אלא לתכנן פגישה משלך, לדאוג לבידור ולתקשורת.
תַחֲרוּת
לראות את בית הספר ולהעסיק את עצמך, ולאכדי להשתעמם, אתה צריך, למשל, כמה שבועות לפני החג לאסוף בערימה את כל התמונות של שנות הלימודים שיש לכל אחד, ולתת משימה לחברי כיתה - לאסוף מהם סיפור עם קולאז 'תמונות. וביום מפגש הבוגרים ייבחר הסיפור הטוב ביותר ובעזרת מדפסת או פשוט על גבי דיסקים הוא ישוחזר לכולם. מסכים, כבר יהיה מה לעשות בין הקונצרט לבית הקפה. והשתתפות בתחרויות היא מניע טוב.
תקשורת
הרגע החשוב ביותר של מפגש הבוגרים,אין להכחיש תקשורת. וכדי שזה לא יקפא לרגע, צריך "אקטיביסט ונאה" שיודע הכל על כולם ויודע לכוון את השיחה. טוסטמאסטר של הכיתה, או כמו שנהגו לומר - מגזר התרבות. אם אתה חושב היטב, היה אדם כזה בכל כיתה. צריך לתת לו את הכבוד לא לתת לאחרים להשתעמם. זה לא אומר שהוא צריך להכין תחרויות ומשחקים. הוא רק צריך להיות בתקשורת כל הערב כדי לאחד את כל הכיתה עם תשומת ליבו.
יש חג של עצב.מרירות קלה שעלינו להיפרד שוב מהילדות ולחזור לבגרות. אבל היום הזה נותן דחיפה כה חסרת תקדים של אנרגיה ואופטימיות, שכדאי לבקר את יום מפגש הבוגרים ולו רק בגלל האפקט הטיפולי שלו.
