За веру во Христа в дни страшных гонений, שאורגנו בידי קיסרים רומיים קדושים, סבלו רבים מן ההוצאות להורג ועינויים שונים. בתקופה קשה זו של הנוצרים, בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס (117-138), חי אזרח אנטיוכיאני, נערה בשם שרפים (או, בדרך אחרת, סראפיה).
החל לשקול את השאלה "שרפים קדושים - הפטרונית של מי?", אנו נגלה איך זה קדוש אחד חי מה עשה את שמה המפורסם.
היא נולדה למשפחה נוצרית בסוף המאה ה -1באנטיוכיה. לאחר מות הוריה מכרה סרפימה את כל רכושה וחילקה אותם לעניים, שכן היא החליטה להקדיש לחלוטין את חייה לאלוהיה - ישוע המשיח. גברים רבים אהבו אותה ורצו להתחתן איתה, אך היא סירבה. ואז היא עזבה לאיטליה לגמרי ומכרה את עצמה לעבדות מרצון.
הכפר בו שהתה נקרא וינדן,והיא התיישבה בבית של אישה בשם סבינה, שהגיעה ממשפחה עשירה ואצילה, שהחלה להתנשא עליה בכל דבר. הילדה המכובדת סרפים, בחריצותה ובצדקה שלה, זכתה בלבה של גברת סווינה ולאחר זמן מה גם הובילה אותה לאמונת המשיח.
פעילות כה נמרצת בהודאת האמונה בההגמון בריל לא אהב את ישו של כריסטיאן הצעיר סרפים, ואז הוא שלח מנותק מחייליו שייקח אותה למעצר. סבינה לא יכלה לעמוד מנגד והתנגדה לכך בחריפות, אך סרפימה, שסמכה על אלוהיה, עקבה ללא פחד אחרי החיילים, רק לפני כן ביקשה מפילגשתה להתפלל בלהט עבורה. אך סבינה המבורכת עדיין לא השאירה אותה לבד עם הרשעים וגם הלכה איתה להגמון.
הוא ראה את סווינה, אדם אצילי ומשפיע, היה נבוך ומבולבל ובמהרה נתן לה לחזור הביתה עם סרפימה.
אך כעבור שלושה ימים, ההגמון החליט לארגן משפט והורה למסור לו את סרפימה המבורכת. ואז הילדה נתפסה בבוגדנות והובאה למשפט. סבינה לא רצתה לעזוב את העסק הזה ככה ושוב באה איתה, אבל עכשיו כבר לא הייתה לה ההזדמנות לעזור לה, היא התייפחה, צרחה וקיללה על ההגמון האכזרי, אבל הכל היה לשווא והיא נאלצה לחזור בית.
סרפימה - בתולה קדושה של אנטיוכיה, סירבהלעבוד ולהקריב אלים פגאניים, משום שהיא האמינה שהם לא אלים, אלא שדים, משום שהיא נוצרייה אמיתית. ואז ההגמון בריל הציע להביא לה את אותו הקרבן לאלוהיה ישוע המשיח, אבל היא אמרה שהקרבה לאדון היא אמונה בו, פולחן ותפילה. ההגמון שאל אז ממה מורכב הקורבן שלה ואיפה המקדש של ישו אליו היא מתפללת? סרפימה אמרה כי אין דבר גבוה יותר מכרת האל השמימי, והקרבתה טמונה ביושר בתולי, היא הובילה נערות אחרות להישג זה בעזרת ה ', והוסיפה כי כתבי הקודש אומרים: "אתה המקדש של האל החי. "
לאחר חקירתם של שרפים - בתולה הקדושה של רומא -נמסר לידי צעירים מצרים חסרי בושה ורשעים שרצו להישאר איתה כל הלילה. הם לקחו אותה למקדש חשוך. בשלב זה, סרפימה החלה להתפלל בטירוף לאדונה. בשעה אחת בבוקר, כשהצעירים רצו להכעיס אותה, פתאום התחילו רעש ורעידת אדמה, והם נפלו על האדמה תשושים. סרפימה, כשראה שהאלוהים מגן עליה, התפלל אליו כל הלילה בדמעות של הכרת תודה. לפנות בוקר באו שליחי ההגמון וראו כי הבתולה הקדושה מתפללת, והצעירים שכבו כמו מתים ולא יכלו לקום ולא לומר דבר, הם רק הובילו את עיניהם המטורפות. אנשים רבים התכנסו לראות נס כזה.
הגמון הבין שתוכניתו לפתותבתולות נכשלו, סרפימה היא הבתולה והכלה הקדושה של ישוע המשיח, ולכן הוא לא נתן לצעירים לעשות את עבודתם המלוכלכת. היא אמרה שאלוהים - השומר והאפוטרופוס שלה - תמיד איתה.
ואז ההגמון, כשהוא רואה את כל אלה בלתי מובנים בעיניווחשב שהיא קוסמת, הוא ביקש ממנה לקרוא לאלוהיה ולוודא שכוחם הגופני יחזור לצעירים ושהם עצמם יספרו מה קרה להם בלילה, והאם היא לא מתעתעת בכך שהיא הצליחה לשמר את בתוליה?
סרפימה ענתה שהיא לא יודעת להעלות על הדעת,הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות הוא להתפלל בלב אלוהים שישלח להם את רחמיו. אבל היא בעצמה סירבה ללכת אליהם, כי זה ייראה מגונה, ורצתה שנס יתגשם מול כל האנשים ואף אחד לא חשב שהיא מכשפה. סרפימה ביקשה מההגמון להביא אליה את הצעירים המותשים, המטומטמים והנינוחים האלה.
ואז ההגמון שלח את עמו אחריהם, והיאהחל להתפלל, ואחרי המילים: "בשם האדון ישוע המשיח אני מצווה: קום על הרגליים!" הם קמו ודיברו. כל מי שראה את הנס הזה נחרד. החבר'ה שהתעוררו התחילו לספר שכאשר הם רוצים לעשות את מעשהם הטמא, אז פתאום הופיע נוער יפהפה דמוי מלאך באור הזוהר בין הילדה והצעירים, לאחר חזון זה הם הותקפו על ידי פחד, חושך אימה ורגיעה מוחלטת.
הגמון לא האמין עד הסוף ושאלשרפים נתן לו את סוד הכישוף שלו, ואז שוב החל להכריח אותה להקריב קורבנות לאלים האליליים, אך היא ענתה שהיא שונאת את תורתם הרעה ולא תעבוד לשדים ולא תמלא את רצון השטן, מכיוון שהיא מאמינה. נוצרי.
ואז השופט נתן לה ייסורים חדשים, הוא הורהלחרוך את גופה בלפידים לוהטים, אך אז נפלו אלה שהיו אמורים לבצע את העינויים האלה על הקרקע, והלפידים כבו. ואז רצו להכות אותה במקלות, אבל פתאום הייתה רעידת אדמה חזקה. לחישה הקפיצה את אחד המקלות ועפה היישר לעינו של ההגמון, ושלושה ימים לאחר מכן בריל התעוורה.
לאחר מה שקרה, הוא נפל בזעם נורא והורה לסרפים השנואים, המתעב את מצוות המלוכה ואשם בזוועות שונות, להרוג בחרב.
ואז סרפימה - השהיד הקדוש של ישו -נערף. לאחר ההוצאה להורג, גופתה הועברה אליה על ידי סבינה האדוקה, שביראת כבוד רבה ובכבוד ביצעה את קבורתו. בתור הפנינה היקרה ביותר והאוצר הגדול, היא הניחה אותה בקריפטה המשפחתית שלה, תוך שהיא שולחת תפילות שבח לאדון ישוע המשיח. בעוד כמה שנים תהפוך קריפטה זו למקום קבורתה של סבינה עצמה. קברם המשותף יקושט ויוקדש כמקום תפילה.
תפילתו של קדוש זה מובאת להלן. והכנסייה האורתודוכסית מכבדת את יום זיכרונה ב- 29 ביולי על פי לוח השנה הישן ו- 11 באוגוסט על פי לוח השנה החדש.
שרידי הקדושים סרפים מרומא נמצאים כיום באיטליה במקדש סנט סבינה, שנבנה מחדש באתר ביתה בגבעת האוונטין. כנסייה זו נוסדה במאה החמישית תחת האפיפיור סלסטין הראשון (422-432) ובהמשך הפכה לכנסיה במנזר. מנזר קדוש זה ידוע גם בעובדה שסנט דומיניק (1170-1221), מייסד המסדר הנזירי הדומיניקני, נקבר בו.
האייקון של סנט סרפימה מתאר אותה מחזיקה ספר, ולפעמים יחד עם סנט סבינה.
האנוס הקדוש סבינה נערץ גם על ידי הרומאיםכנסייה ומתואר עם כתר וענף דקל. היא הפכה לפטרונית של עקרות בית. אחרי הכל, בבית האלמנה סבינה התיישבה פעם סנט סרפימה, שהותה ב 29- ביולי 119, והנדב שלה סבינה נותק באותו אופן לאחר זמן מה - ב 29 באוגוסט 126.
סרפימה הקדושה היא הפטרונית של כל האומללים והמקופחים. הכנסייה הביזנטית הוכתרה לה קידושים והפכה לנערצת בלוח השנה האורתודוכסי.
התפילה לסרפימה הקדושה מתחילה במילים: "כלת המשיח האהובה, סרפימו ..." (טרופאריון, קול 8), "אהבת את אהבת הסרפים של האדון ..." (קשר, קול 2).
סנט סרפימה עצמה התפללה במילים:"לורד ישוע המשיח, השומר האמיתי והשומר על בתולתי, אני קורא לעזרה!" או "אלוהים אדירים אלוהים! יצרת את השמים, האדמה והים וכל מה שעליהם ... ".
