השפה הרוסית צבעונית במיוחדאקספרסיביות. זה בולט במיוחד בדיוני, אך אנו מבטאים כינויים רבים, מטאפורות, הפרסומות, השוואות בחיי היומיום, לפעמים אפילו בלי לשים לב לכך.
הופכים למעשה לאמצעי הדמיהיכולה כמעט כל מילה ברוסית שיש לה משמעות עצמאית. אחרי הכל, כל ויזואליזציה מבוססת על השימוש במילה במשמעות פיגורטיבית. ההעברה עשויה להיות שונה. בדיבור היומיומי, לרוב משתמשים במטרוניות ומטאפורות. אנשים השואפים להברקת דיבורם נוהגים להשתמש בכינויים.
ברוסית יש המון תאריםשמות עצם שבהם מוטמעים במקור מספר משמעויות. חלקם ישירים וחלקם ניידים. לדוגמה, שקול את שם התואר "ברזל". זהו שם תואר יחסית, המציין את איכותו של חפץ על פי חומר הייצור, תרתי משמע "עשוי מברזל". עם זאת, העם הרוסי החכם יודע כי ברזל הוא מתכת חזקה, ולכן ישנם כיתובים המתחברים לרוב לאנשים (למשל, מרגרט תאצ'ר - ליידי הברזל). במובן הפיגורטיבי, מילה זו מציינת דמות חזקה, מתמשכת וחזקה. אם אדם מוכן להתקדם ולא מפסיק לפני פחדים, אז יש לו רצון ברזל. אם למשל למתאגרף ספורטאים יש מכה חזקה, אז יש לו אגרוף ברזל. כך, אפילו המילים הרגילות ביותר למראה יכולות להפוך בקלות לכינויים, מטאפורות, הפרסומות, השוואה.
המטפורות הרוסיות לא תמיד נראות צבעוניות ומוארות. לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו משתמשים בהם בדיבור.
באופן כללי מטאפורה היא כלי לקסיקלי.אקספרסיביות, המבוססת על העברת משמעות המילה על ידי דמיון. בטקסטים ספרותיים זה נפוץ מאוד. לדוגמה, אנו קוראים ביסנין: "שריפה של אפר הרים אדום בוערת בגן ...". אפר ההר בסתיו יש צבע בהיר מאוד. יש לה עלים אדומים ופירות יער, כמו מדורה.
מילים רבות ברוסית נוצרו באמצעות מטפורטיזציה. לדוגמה, ידית דלת, רגל שולחן.
אנו לא תמיד שמים לב שאנו משתמשים בכינויים,מטפורות, אווטרים, השוואה. לדוגמא, אנו אומרים שיש לנו הרבה בעיות. למרות שבעיות הן דבר שקיים רק כמושג בתודעה אנושית, מה שאומר שלא ניתן למדוד אותן בערימות. כאשר אנו רואים משהו סבוך אנו קוראים לזה סבך. ועשן, למשל, ניתן להשוואה עם ענן.
התחזות היא אמצעי ביטוי,מבוסס על ההקצאה של האובייקט הדומם עם תכונותיהם של החיים. בדיבור פואטי משתמשים בו לעתים קרובות מאוד, במיוחד כשמתארים את הטבע. הנחלים בפסוקים לוחשים, השמיים בוכים, שדה התירס מדאיג והעצים מתקשרים זה עם זה בקלות. התחזות מאפשרת לך להביע מחשבה חשובה מאוד אחת: האדם והטבע קשורים זה בזה ללא הפרדה.
בדיבור היומיומי, אנו נוהגים לפנות אלינוהתחזות. לדוגמא, כשאנו אומרים שהנהר פועל, והר הגעש נרדם. אין להתבלבל בין התחזות לבין הכינויים. נניח ש"שמיים קודרים "הוא הכינוי. שכן פיגורטיבית במקרה זה היא שם תואר. אבל "השמיים זועפים" הוא התגלמות.
כמו גם כינויים, מטאפורות, אווטרים,השוואות עוזרות להפוך את הדיבור ליותר חי ומבע. השוואה, ככלל, נוצרת בזכות איגודים השוואתיים כאילו, בדיוק, כאילו, כאילו וכו '. לפעמים זה בא לידי ביטוי בעזרת שם עצם במקרה האינסטרומנטלי. לדוגמא, עפיפון נסק. שילוב כזה ניתן להמיר בקלות למהפכה השוואתית קלאסית - נסק כמו עפיפון.
על סמך ההשוואה, שילובים רבים של צירופי מילים נבנו בשפה הרוסית: לבן כשלג, הכל היה כמו בערפל, כמו בחלום, כמו רוח נשבה, כמו ברוח וכו '.
אמצעי הביטוי השכיח ביותר.קל מאוד למצוא הכינויים בשיר או בפרוזה. בלעדיהם, כמעט בלתי אפשרי לתאר את הנושא. בנוסף, הם מאפשרים לך להביע הערכת מחבר, ליצור את האווירה הרגשית הרצויה.
ראשית, עליכם לדעת מה ההגדרה של כל אחד מהםמכספים. שנית, אתה צריך לפתח את ערנותך. נסה לבחור מתוך הטקסט את כל המילים "היפות" שמוסיפות בהירות, הופכים את הטקסט לרגשי יותר. ומתוך כל המילים אתה צריך לבחור את המילים וההגדרות הרגילות בצבע רגשי, ואז את אמצעי הביטוי. דוגמא לכך היא שירו של לרמונטוב "כששדה תירס מצהיב". הוא קטן בנפח, אך מלא בדמויות דיבור.
הכינויים בשיר: "צל מתוק", "טל ריחני", "שושן עמק כסוף", "ערב סוער".
מטאפורה: "צוללת מחשבה באיזה חלום מעורפל."
אווטרים: שדה תירס מודאג, שושנת העמק מהנהנת בראשו.
