בשנת 2004, אחד ביותרנוגע למלודרמות של המודרניות - "יומן הזיכרון". ביקורות של הסרט בפורומים שונים נכתבים על ידי הקהל, ככלל, חיובית. במיוחד הסרט הזה משך את תשומת לבם של אוהדי הסופר האמריקאי ניקולס ספארקס, כי הסרט היה מבוסס על אחד הסיפורים שלו. המחברת, כלומר הכותרת של הסרט במקור, הפכה את ההסתגלות השלישית של היצירה של אותו שם על ידי הסופר.
ו, אם לשפוט לפי ביקורות רבות, זה זההסרט נחשב הטוב ביותר. זה יכול להעיד על ידי העובדה כי ציטוטים רבים מתוך הסרט "יומן של זיכרון" היו אהובים על ידי הקהל והחל לשמש ביטוי פופולרי. למרות העובדה כי יותר מ 10 שנים חלפו מאז הבכורה של הסרט, הם עדיין ניתן למצוא באינטרנט כיום.
קלטת זו ניתן לייחס בבטחה לז'אנרמלודרמה קלאסית. "יומן הזיכרון" (ביקורות של הסרט, כמובן, שונות, בהתאם לדעות והעדפות אישיות של הקהל) מתחיל בסצנה מרגשת מאוד. בתחילת הסרט, בית אבות מוצג לצופה, שבו אנשים של זקנה לחיות את שארית חייהם עם גורלות שונים על ידי הרצון של הגורל. אחת המחלקות של הבית הזה היא אישה יפה ואלגנטית, שעומדת בחשאי על החלון כל הזמן. שום דבר לא יכול לעניין אותה, היא אפילו מסרבת ללכת ברחוב. הדבר היחיד בהדרגה חוזר אליה לפחות עניין כלשהו בחיים הוא סיפור של סיפור אהבה כי גבר מבית אבות אותו קורא לה.
הסרט "יומן הזיכרון" (רחל מקאדמס בומשחקת את התפקיד הנשי הראשי) מספרת על אהבתו של גבר צעיר וילדה מתגבר על קשיים רבים בדרכה. הגיבור של הסיפור - צעיר בשם נח, שייך למעמד הביניים. הוא עובד במנסרה, לאביו אין שום שגשוג ממשי, והדבר היחידי שהוא יכול לעשות למען בנו הוא להחדיר בו אהבה לספרות.
פעם, אחרי יום העבודה הבא, איש צעירהולך לפארק שעשועים שבו היא מבחינה הבחורה יפה בשם אלי. הוא עושה כל שביכולתו כדי למשוך את תשומת לבה ולשכנע אותו לפגוש אותו. ברור מיד כי אלי היא בתם של הורים עשירים. היא נראית יפהפייה, לבושה היטב, שערה מעוצב בתספורת אופנתית. לאחר היכרות קרובה יותר, מתברר כי ימיה עסוקים בלימוד ובפעילויות שונות. בעתיד, היא מתכננת ללכת לקולג 'וכל ההחלטות שהיא עושה בחייה מוכתבים לילדה על ידי משפחתה.
הסרט "יומן הזיכרון" (2004), מראהכיצד נשמות צעירות הן טהורות וחסרות דעות קדומות חברתיות שונות. אלי ונוח אינם מתעניינים כלל במצב החומרי ובמעמד החברתי של משפחותיהם. לאחר שבילו יחד קיץ בלתי נשכח, הם מתאהבים זה בזה לנצח. אבל ההורים של הילדה לא תומכים בבחירתה, ומצטטים את העובדה שנוח אינו מסוגל לספק לה חיים הגונים. נח הופכת לעדה מזדמנת לשיחה אהובה עם הוריה, ואחריהם הצעירים מריבים וחלקם.
מגרש נוסף במחברת (כותרת מקוריתסרט) מפתחת בצורה כזאת כי המשפחה של הנערה מחליטה לזוז. משהבין כי האהוב כבר לא שם, הצעיר מתחיל לכתוב לה כל יום במשך שנה שלמה. אבל כל המכתבים האלה מקבלים את אמא אלי, וכמובן, היא מסתירה אותם מבתה.
אז בלי לחכות לתגובה של אהובתו, נח מחליט ללכת עם חברו למלחמה (עד אז מלחמת העולם השנייה היה פשוט להתגלגל).
חייו של כל גיבור מתחילים לכאורהלהתפתח על פי התרחיש שלך. לאלי יש חבר חדש, שהפעם ההורים שמחים, והיא מקבלת את הצעת הנישואין שלו. לאחר המלחמה נח מתחיל לממש את חלומו הישן - הוא משחזר בית ישן.
ועל ידי רצון הגורל, הצעירים נפגשים שוב.לפני התחושה, אשר, מסתבר, היה בלתי נשכח לשני הצדדים, הם חסרי אונים. העובדה שאהבה אמיתית וטהורה התעוררה בין צעירים מובנת לבסוף על ידי אמה של אלי. היא נותנת לבתה את הזכות לעשות בחירה עצמאית, ואלי בוחר אדם אהוב.
"יומן הזיכרון" (ביקורות על הסרט משבחות לעתים קרובותזה הטוויסט העלילתי הזה) שיש לו סוף מאוד לא צפוי. עם הזמן מתברר כי הקשיש שקורא הערות של מישהו ממחברת לאישה הסמוכה לבית אבות הוא נח. והאישה עצמה, לא אחרת מאשר אלי.
מתברר שגם אחרי אלי ונחאיחדו את גורלם ואף גידלו שלושה ילדים יחד, גורל הרע לא השאיר אותם בשקט. לאחר שהגיע לגיל מסוים, אלי חולה במחלה נוראית כמו מחלת אלצהיימר. עם הזמן, זיכרונה מתחיל להיכשל בה, והיא שוכחת את כל קרוביה ואהוביה. כשהיא מבינה שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות בנידון, האישה מנסה איכשהו לשמר את סיפור אהבתה לנוח, כל החיים. היא עצמה שהיא מחברת הסיפור, שקראה עבורה נוח וכך אהבה. האיש לא יכול היה לעזוב את אהובתו אפילו בגיל מבוגר ובכוונה, בהיותו במלוא מוחו ובריאותו, הוא חי איתה במוסד מיוחד. למרות שכנועים של הילדים, הוא לא יכול היה להשאיר את אהובתו לבד ונשאר איתה עד הרגע האחרון בחייו.
כמו בכל סרט, ביקורות על עבודה זוישנם שונים, אך במידה רבה יותר הם חיוביים. הערות שליליות על סרט זה מותירות בדרך כלל מי שלא אוהב מלודרמה. מבחינתם העלילה נראית מתוקה, משעממת וממושכת מדי.
אך למעשה, נושא האהבה האמיתית הוא אחדשל הנצחי. והסיפור כיצד שני אנשים אוהבים מתגברים על מכשולים כלשהם, כולל מחלה חשוכת מרפא, ולמרות הכל נשארים יחד, מעטים יכולים להשאיר אדישים. ככלל, ביקורות חיוביות על הסרט מותירות בידי אנשים עם תפיסה מעודנת המאמינים באפשרות של אהבה לחיים, והסרט הזה מבחינתם הוא סוג של הוכחה לכך. כמו כן, הסרט "יומן הזיכרון" (השחקנים שהתפקידים הראשיים בהם נבחרו היטב) זוכים לשבחים על המוסיקה האיכותית ונוכחותם של נופים יפים מאוד. וכמובן, התפקידים המובילים זוכים לשבחים מיוחדים.
יומן הזיכרון (בכיכובם של רייצ'ל מקאדמס וריאן גוסלינג) אכן זוכה לשבחים רבים על צוות השחקנים המצליח מאוד שלו.
אנשים רבים מציינים כי אלי שיחקה על ידי מקאדמס ונח שבוצע על ידי גוסלינג על המסך הצליח לחיות חיים שלמים. שחקנים אלה לא רק שיחקו בצורה מבריקה את הסצנות שנכתבו על פי התסריט. הם הצליחו להראות את השינוי של האדם, את השקפותיו וסדרי העדיפויות שלו בתהליך ההתבגרות וההתבגרות שלו. זה נכון במיוחד עבור רייצ'ל מקאדמס, שהצליחה להראות את תהליך הפיכתה של אלי מנערה קלת דעת, מפונקת בתשומת לב ועשירה לילדה העובדת כאחות בבית חולים צבאי במהלך המלחמה ולאישה שהופכת מודעת, קשה בחירה לטובת הגבר האהוב שלה.
גם ריאן גוסלינג ממש טובהתמודד עם התגלמות דמותו של ישר, טהור במחשבותיו, אמנם לפעמים מזג נעורים, אך עד הסוף מוקדש לאישו האהוב.
כשכל ביטוי מהסרט הופך להיותמכונף והקהל מתחיל להשתמש בו בחיי היומיום, זה נותן את הזכות לומר בביטחון שאנשים רבים התאהבו בסרט. כמובן שבמקרה של "היומנים", למען ההגינות, ראוי לציין שרבים מהביטויים לא הושמעו במקור בסרט עצמו, אלא כבר נכתבו בספרו של ניקולס ספארקס. אבל העובדה שהם הושמעו ממסך כחול שהביא ביטויים מסוימים לפופולריות כמעט בכל רחבי העולם.
ציטוטים מהסרט "יומן הזיכרון" הפכו להיות כךפופולריים שבמשך שנים רבות ניתן למצוא אותם באינטרנט כחתימה לממים ולמניעים שונים. להלן כמה מהפופולריים ביותר:
