כיום אחת הסופרות הפופולריות ביותראירופה היא סופרת בלגית הכותבת בצרפתית, אמלי נוטהומב. תוך זמן קצר היא הצליחה להשיג תהילה והכרה הן מצד הקוראים והן מצד מבקרי הספרות.
לאחר שהחלה לחיות דרך קבע בבלגיה, אמלי נוטומבנכנס לפקולטה לשפות רומנטיות של האוניברסיטה החופשית של בריסל. לאחר שלמד שם 5 שנים, הוא נוסע, אולי, למדינה האקזוטית ביותר באסיה - יפן. 10 שנים שבילו בבירת המדינה הזאת - טוקיו, אפשרו לאמלי לכתוב את אחת מיצירותיה המפורסמות ביותר - הרומן "כלת טוקיו". זה היה אחריו כי הסופר התחיל להיות מוכר ברחוב, מוזמן לפורומים ספרותיים ופסטיבלים.
זהו אחד הספרים הארוכים ביותר של הסופרת,מה שלא נהיה פחות מעניין מזה. הדמות הראשית היא חתן פרס נובל, הסופר המפורסם Pretextat Tach. אגב, שמות יוצאי דופן ולפעמים סתם מגוחכים של גיבורים הם אחד המאפיינים המובהקים של נוטומב.
למרות הגאונות והסלבריטי שלו,הסופר הוא סנוב נדיר, ציניקן ומיזנתרופ. בזמן תחילתו של הרומן, הוא בן 83, הוא חולה קשה, ללא תקווה להחלמה. ואז הוא מחליט על הראיון הראשון בחייו. ואז הוא מתחיל לקבל עיתונאים בזה אחר זה.
עם זאת, רובם לא נשארים זמן רב. רק עיתונאי צעיר אחד מתקשר עם טאק במשך זמן רב ומגלה את הסוד הנורא ביותר בחייו.
הרומן "לא חוה, ולא אדם" - סיפור של אהבה נלהבתבין סופר צרפתי לצעיר טוקיו ממשפחה אמידה. הרומן התפתח בתחילה כמערכת יחסים בין מורה לתלמיד, מכיוון שאמלי (גיבורת הרומן) נותנת שיעורי צרפתית ליפני סקרן. לאחר שלא שלט לגמרי בשפתם של מולייר וזולה, בהתחלה הוא קורא לה "הפילגש שלי". משחק המילים של הסיטואציה הוא שביטוי זה דומה לצרפתית "אהובתי" ופירושו גם "מורה".
כמו ברומן, הסרט צעיר והגיבורה השאפתנית מגיעה לארץ ילדותה כדי למצוא השראה וליצור את הרומן הראשון שלה. כדי להתפרנס היא מפרסמת שיעורי צרפתית פרטיים, בהם מגיע התלמיד היחיד, רינרי החתיך.
אירועי התמונה מתגלים על רביםמסיבות, במסעות בלתי צפויים, שאמלי הולכת ליפן. כל זה מאפשר לה לגלות את הארץ הזו מצד חדש, שלא היה ידוע בעבר, ללמוד לאהוב ולהעריך מערכות יחסים בין אנשים.
הסלוגן של הסרט "חדשה" אמלי "בנופי טוקיו" הבטיח את הצלחת הסרט.
יצירה נוספת של Notomb מוכרת מאודלקורא הרוסי - זהו הרומן "קוסמטיקה של האויב", שנכתב ב-2001 ותורגם כמעט מיד לרוסית. בשנת 2008 הופיעה הפקה באותו השם על במת תיאטרון Satyricon, שעדיין פופולרי בקרב הקהל. הבמאי והמבצע של אחד התפקידים הראשיים היה רומן קוזאק, וגם קונסטנטין רייקין היה מעורב בהצגה.
Enemy Cosmetics הוא סיפור מרתק עללפגוש שני אנשים. נוצר ביניהם דיאלוג. אגב, זה עוד מאפיין של הסגנון של נוטומב – יש כאן מעט מאוד תיאורים והיגיון, בעיקר דיאלוגים בלבד. בתחילה נדמה לקורא שמדובר בפטפוט טריוויאלי, לא מחייב. עם זאת, עם הזמן הקשר בין הדמויות מתגלה יותר ויותר, והגילויים שיתרחשו איומים יותר ויותר. השפעה בלתי צפויה היא הטריק המסחרי של נוטומב, שבאמצעותו היא מצליחה לשמור על הקורא במתח ובבורות עד לעמודים האחרונים של הרומן.
ספר זה של סופר בלגי חוקר בקפדנות את הצדדים האפלים ביותר של נפש האדם. מי הם בעצם גיבורי הרומן, כמעט אף אחד לא יכול לנחש.
היא קיבלה את הפרס המשמעותי הראשון שלה עבורהרומן "פחד ויראה". זה היה הפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. זהו אחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר משנת 1914. בין זוכי הפרס שלו היו אלפונס דה שאטובריאנד, פרנסואה מאוריאק, אנטואן דה סנט-אכזופרי, ג'ונתן ליטל ורבים אחרים. זה לא רק פרס יוקרתי, אלא גם פרס כספי מהותי, ששווה היום לשבעה וחצי אלף יורו.
כמעט כל הרומנים של נוטומב תורגמו לבשפה הרוסית, רבים מהם צולמו או הועלו על במת התיאטראות בכל רחבי העולם, ביניהם "פחד ויראה", "אנטיכריסט". עבודתה הבולטת האחרונה, הפשע של ארל נוויל, הושלמה ב-2015.
באותה שנה, אמלי נוטומב, שספריהאהובה כבר על ידי רבים, הוענק התואר הברוניאלי, שהיה שייך לאביה. זה נעשה על ידי המלך הבלגי פיליפ. למרות העובדה שאמלי היא בתו של אריסטוקרט, עד לרגע זה לא היה לה תואר רשמי.
