במהלך הסיפור "שולמית" א.קופרין עבד מאז סתיו 1907 ופרסם אותו בשנת 1908 בהקדשה ל I. A. Bunin. החל מהשנה זו, א. א. קופרין יוצר שלושה סיפורים קצרים על אהבה, שהראשון בהם היה שולמית. באופן אקזוטי, עם ניחוח העתיקות והתבלינים, קופרן מציג את "סולמית", סיכום שתוכלו ללמוד מהמאמר.
הרבה מעבר לגבולות פלסטין, היכן שהוא חכם ושלמה שלט בשלווה, תהילה מפוזרת עליו. בכל המדינות הגדולות והקטנות דיברו עליו בהפתעה, מכיוון שלא היו כמותו יופי, חוכמה או עושר. ויבנה המלך בשבע שנים את מקדש האדון הגדול ובשלוש-עשרה שנה - ארמון בירושלים. אינספור סבלים, חולצי עצים, נגרים, יציקות והבלטות של בעלי מלאכה ועובדים עבדו בבנייתם. אולי רק לא פחות אנשים עבדו אצל הפרעונים במהלך בניית הפירמידות. מיני העצים היקרים ביותר, הבדים הדקים ביותר - פשתן, משי וצמר, כולם מעוטרים בזהב, שיש, אבנים יקרות, סגולים ושאר אינספור תכשיטים, הלכו לבניית המקדש והארמון של שלמה והארמון עבור אשתו האהובה אסטיז.
המלך לא סירב לשום כיף, וזה הכל,מה שרצה הוצא להורג מיד. היה לו הרמון עצום, וחוץ מזה היו לו גם פילגשות שהובאו מכל מדינות תת-הצהריים, שידעו לרצות את המלך במוזיקה, ריקודים, שירה, שיחות ואמנויות אחרות. סולומון היה יפה לתיאור עם עורו הבהיר ועיניו האגטיות השחורות וריסיו העבים הארוכים שמסגרו אותם ושפתיים ארגמן.
אלוהים גמל את שלמה בחוכמה רבה, אך הואהתחיל להרגיש עייף מזה. המלך חקר את הידע של קוסמים ואומרי עתידות והבין שלא מדובר בידע אלוהי. הוא זיהה גם טקסים אליליים, אך מלבד שכרות פרועה והילולה, הוא לא מצא בהם דבר. אך שלמה לא אסר את אמונתו של איש - לתת לכל אחד, ככל יכולתו, לשבח את אלוהיו. והמלך הבין שחכמה וידע אינם מעניקים לאדם שקט ואושר. וזה הפך לעצבן אותו. וכולם ימותו באותו אופן, בין אם אדם או בעל חיים מטומטם. קופרין ("שולמית") מספר על השבריריות של כל מה שלמד שלמה. סיכום חיפושיו מאשר זאת.
אחרי סעודה ארוכה עם שגרירים ערמומיים, שלמהלא יכול היה לישון והגיע לגן נפלא מלא בניחוחות של מחטי אורן וממונוט. הוא ישב במעטה פשוט, שקוע במחשבה כיצד לשמור על השלום בין המעצמות. והמלך שומע את שירת הנקבה הטהורה והעדינה נשפכת משפתיה של ילדה אדמדמת בשמלה כחולה פשוטה. ומבקש מהמלך להראות לו את פניה ולהמשיך בשירה. היא מסתובבת, הרוח נושבת מעליה, ורואה את המלך שלה, בראשית נעוריו עם פרחים ארגמן בשערו הכבד. וכל זה זורח בקרני השמש. "כן, אתה היפה מאלה שהכרתי", מבטיח לה המלך, שאותו היא מביטה בהערצה. הוא לומד שקוראים לה שולמית, והיא אשמה בפני האחים. המלך, מושך אליו את הילדה, שואל על משפחתה ומבקש לספר היכן היא גרה. הוא מבטיח לה שהוא יבקר אותה בלילה ואומר ששמו שלמה. זו תחילתה של תחושה הדדית - כך הסיכום מראה זאת. סולמית קופרין יצטרך לחכות בשמחה ובקוצר רוח למלכו.
ביום זה ביצע שלמה את הדין.הוא היה מוקף באנשי חצר בבגדים עשירים, ושומר על ידי חיילים בשריון זהב. הוא מינה בחוכמה את התביעה על האבן היקרה הגנובה והטיל עונש על האשמים. הוא הבין כיצד לחלק כראוי את הירושה שהשאיר אביו לשלושת האחים, ולתת להם ללכת בשלום. והצאר הכריע במקרה הירושה השני בצורה הוגנת. שלמה פתר תיק של גניבת כסף משלושה סוחרים. הוא זיהה את הגנב, ואז הונא עצמו הודה בגניבה. הוא עסק בתיקים ורצה לראות את כולם מאושרים באותו יום. ורק אדם אחד הוא סירב - הכומר רואה.
שולמית התכונן להיפגש עם שלמה,שהיא לקחה לא למען גבר, אלא למען אליל אלילי - הוא היה כל כך יפה. הילדה מכרה את עגליה וקנתה שמנים ריחניים ומשחה את גופה. אך כששלמה הגיע לחלונה, לא היה לה כוח ואומץ להכניס אותו. שולמית שמעה את אהובתה עוזבת ומיהרה לחפש אותו. היא חיפשה אותו כמעט עד אור הבוקר ומצאה אותו בכרם ריחני. לא היה סוף לאושרם ההדדי מהפגישה. הקירות עבורם היו ארזים וברושים, המיטות היו עשבי תיבול, האוהל והכרזה היו אהבה. כך מהלל קופרין ("שולמית") את התחושה הפתאומית. סיכום של הפרקים אינם מעבירים את יופי הסדנה בתיאורו.
שלמה לא הסתיר מסולמית שהוא מלך, והביא אותה לארמונו. שם, בבריכת שיש מפוארת, עבדים שטפו אותה במים ריחניים. ואז היא הייתה לבושה בתלבושות כאלה שהיופי שלה בוהק עוד יותר. המלך רצה להפוך את מלכתה ושולמית רצתה להיות עבדתו.
האהוב נהנה מכל השבוע.המלך העניק את שולמית בתכשיטים, סיפר לה על תכונות האבנים, שמעולם לא ראתה. אבל שום שרשרת לא הפכה את שולמית ליפה ממנה. שום אבן לא הייתה יכולה להשתוות לא לשלמה ולא לשולמית, המוארת באהבתם. אהבתם הייתה כה גדולה שלא ניתן היה לשכוח אותה בעומק הזמן. היו מלחמות גדולות, וגנרלים שכבשו ממלכות וארצות, אבל אפשר לשכוח אותם, אבל ילדה פשוטה מכרם ומלך חכם תיזכר לנצח. זו המשמעות והסיכום הקצר של סיפורו של קופרין "סולמית".
במשך כל השבוע לא נמאס לשניהם להתפלאכמה מיד נכבשה אהבתם. ולמה זה קרה - אין הסבר. זה נס שהוא נדיר. ובכל יום הם השתפרו והשתפרו. ועוד ועוד היא למדה על חייו של המלך שולמית. הוא לא הסתיר ממנה דבר. שלמה סיפר גם על המלכה בלקיס, שאהבה לשאול חידות ולבדוק את חוכמתו של שלמה.
במקדש העתיק של איזיס היה שירות שהוקדש להאלה הגדולה, שבעלה נהרג ונחתך לחתיכות ואת שרידיה אספה. החלק הראשון של השירות עבר, ורק היוזמים נותרו לשני. המקדש היה מפואר, מכיוון שלמה לא אסר את עבודת האלים הזרים. אשתו האהובה לשעבר, אסטיז, הייתה באחד החדרים הסודיים של המקדש. משם היא יכלה לצפות בכל מה שקרה. מכיוון ששלמה הזניח אותה, היא רצתה לנקום בו. לשם כך החליט אסטיז לפתות את אחד מראשי המשמר המלכותי, אליאב. כך מתפתח באופן דרמטי סיכום הסיפור "שולמית".
ובמקדש עצמו הם התכוננו לקורבן.העשן הריחני שגורם לך לשכוח נשרף, והתחילו קריאות, אבלים על איזיס האומללה. אסטיז זימן את אליאווה השיכורה והחל לחקור אותו על סולומון והילדה. היא הבטיחה לצעיר המרומה שתמיד תהיה שייכת לו אם אליאב יהרוג את שלמה ושולמית. הוא הסכים בצייתנות.
בלילה האחרון, השביעי, דיברו שלמה ושולמית על המסתורין הגדול של המוות. ושולמית שמע רשרוש מחוץ לדלתות. היא מיהרה אל הדלת שנפתחה ונפלה, הוכה על ידי אליאב.
כתבתי סיפור כל כך יפה ועצוב קופרין - "שולמית". סיכום קצר מאוד של הפרקים אינו חושף את מלוא הקסם של היצירה הפואטית הנוגעת ללב הזו.
