Главные герои познакомились случайно, в декабре.האזנה להרצאה מפי אנדריי ביילי, הצעיר צחק וסובב כך היה ליד הנערה, בתחילה היא הביטה בו בהפתעה מסוימת, בסופו של דבר, גם צחק. לאחר מכן, כל ערב הוא הלך לדירה של הגיבורה שהיא שכורה רק הנופים המרהיבים, פתיחת המקדש ישו המושיע.
באוהבי הערב הלך לסעוד יקרמסעדות, הלך לקונצרטים שונים, ביקר בבתי קולנוע ... הוא לא ידע איך זה ייגמר, ואפילו ניסה לא לאפשר מחשבות כאלה במוחו, כי הוא הפסיק לדבר על העתיד. אז בונין מתחיל "יום שני נקיים". סיכום הסיפור, שהתפרסם ב -1944, מובא לידיעתך.
הגיבורה היתה בלתי נתפסת ומסתורית.יחסי האוהבים היו מעורפלים ומוזרים, ולכן הצעיר היה כל הזמן בציפייה מייסרת, מתח בלתי פתור. עם זאת, כל שעה משותפת עם הגיבורה היה אושר בשבילו.
הילדה היתה לבדה במוסקבה (אביה,היא היתה אלמנה והתגוררה בטבר כבר במנוחה), היא למדה בקורסים (פשוט משום שאהבה את הסיפור) ולמדה ללא הרף את תחילתה של מנגינה אחת - "סונטת ליל ירח", רק ההתחלה. הוא נתן לה פרחים, ספרי אופנה ושוקולד, בתגובה לקבל רק "תודה רבה" מפוזרת ואדישה. נראה היה שהיא לא מעוניינת בשום דבר, לא נחוצה, אבל בכל זאת היא בחרה פרחים מסוימים, קראה את כל הספרים שנתרמו, אכלה שוקולד, סעדה בתיאבון.
רק פרווה יקרה ובגדים היו חולשתה היחידה, כפי שציינה בונין ("יום שני נקיים"). הסיכום יהיה שלם בלי לתאר את הדמות של צעיר וילדה.
שני הגיבורים היו בריאים, עשירים, צעירים מאודהם טובים בעצמם, עד כדי כך בקונצרטים ובמסעדות הם לוו בתצוגות נלהבות. הוא היה במקור איפשהו במחוז Penza, יפה "איטלקי" היופי הדרומי. אופיו של הגיבור היה הולם: עליז, עליז, מוכן תמיד לחיוך. יופיה של הנערה היה מין פרסי, הודי, וככל שהיה חסר מנוחה ומדבר, היא היתה כה מהורהרת ושקטה.
תיאור סיכום סיפורו של בונין"יום שני נקי", יש לציין את הספקות שלעתים היו הבעלים של הגיבור. גם כשהוא נשק לה פתאום, בצורה אימפולסיבית וחמה, היא לא התנגדה לזה, אבל תמיד שתקה. וכשהרגישה שהגיבור אינו מסוגל להתמודד עם עצמו, היא נסוגה בשתיקה, הלכה לחדר השינה שלה והתלבשה לטיול. הילדה אמרה שהיא לא מתאימה לאישה. הצעיר חשב: "זה נראה שם!" ואף פעם לא דיבר על נישואים.
אולם לעיתים עמדה כזו נועדה לג'נטלמןכואב מנשוא. הוא התחיל לחשוב שזו לא אהבה. לאחר שסיפר לנערה על כך שמע הגיבור בתגובה שאף אחד לא באמת יודע מהי אהבה. אחרי זה, כל הערב הם שוב דיברו רק על אדם זר, והצעיר שוב שמח שהוא רק בקרבת מקום, שומע את קולה, מביט בשפתיים שנישק לפני שעה.
אנו ממשיכים לתאר את האירועים המרכזיים בסיפור,שנוצר על ידי בונין ("יום שני נקי"). סיכומם הוא כדלקמן. עברו חודשיים של חורף, ינואר ופברואר, ואז מסלניצה. הגיבורה לבושה בשחור בשחור ביום ראשון הסליחה, והודיעה שמחר יום שני נקי, והעניקה לאדונה את הרעיון ללכת למנזר נובודביצ'י. הוא הביט בה בהפתעה, והיא דיברה על הכנות והיופי של הלוויתו של ארכיבישוף סכיזמטי מסוים, על שירת מקהלת הכנסייה, על ביקור בקתדרלות הקרמלין לבד ... ואז הם צעדו זמן רב בנובודביצ'י. בית קברות, ביקרו בקברים של צ'כוב וארטל, זמן רב וללא הצלחה הם חיפשו את הבית בו התגורר גריבידוב, ואחריו נסעו לאוקוטני ריאד, לבית המרזח.
היה חם כאן והיו רביםקוביות. הגיבורה אמרה שרוסיה הזו השתמרה כעת רק אי שם במנזרים הצפוניים, וכי יום אחד היא תלך למרחקים שבהם. שוב הביט בה בדאגה ובהפתעה: מה קרה לה היום, שוב מוזרויות? הגיבור שואל את עצמו את השאלה הזו, ויחד איתו את בונין.
סיכום אירועים נוספים הוא כדלקמן.למחרת ביקשה הילדה לקחת אותה לתיאטרון, למערכון, אם כי אמרה שאין דבר וולגרי ממנו. כאן היא עישנה ללא הרף והביטה בתשומת לב בשחקנים שעשו את עיניהם לצחוקו הקומי של הקהל. אחד מהם הביט בה בתאוות בצע מעושה, ואז נשען לידו ושאל על ג'נטלמן: "איזה גבר יפה תואר זה? אני שונא." כשיצאה מהמערכון בשעה שלוש לפנות בוקר, היא אמרה בצחוק חצי ברצינות שהשחקן, כמובן, צודק, "כמובן, חתיך." בניגוד למנהגה, היא פיטרה את הכרכרה באותו ערב.
בדירה הגיבורה מיד הלכה לחדר השינה, פשטה את שמלתה ובנעליים בלבד, מסרקת את שערה השחור במסרק, עומדת מול כוס המזח, אמרה: "הוא אמר שאני לא חושב הרבה לא. חשבתי. "
בבוקר התעורר הגיבור והרגיש את מבטה אליו. הילדה סיפרה כי בערב היא עוזבת לטבר, ולא ידעה לכמה זמן, היא הבטיחה לכתוב ברגע שתגיע למקום.
להלן האירועים הנוספים של הסיפור, תמציתםתוֹכֶן. Bunin IA ממשיך את "יום שני הנקי" כדלקמן. המכתב שהתקבל כעבור שבועיים היה לקוני - בקשה תקינה, אם כי חיבה, שלא להמתין, ולא לעשות ניסיונות לראות ולמצוא את הגיבורה. הילדה אמרה שבזמן שהייתה טירון, ואז, אולי, היא תחליט להיות נזירה. הוא נעלם זמן רב בטברנות, שקע יותר ויותר. ואז הוא החל להתאושש מעט - בלי תקווה, באדישות ...
כמעט שנתיים חלפו מאותו יום.בערב שקט שכזה, הגיבור לקח מונית ופנה לקרמלין. כאן הוא עמד זמן רב בלי להתפלל בקתדרלת המלאך, שלאחריה נסע הרבה, כמו לפני שנתיים, ברחובות החשוכים ובכה.
סיכום הספר "יום שני נקי"מגיע לסוף. הצעיר החליט לעצור במנזר מרתה-מרינסקי, שם שרה מקהלת הנערה ברגש ובצער. בהתחלה, השוער לא רצה להכניס אותו, אך בכל זאת הסכים לרובל, נאנח בהתנגדות. הכרזות והסמלים שנשאו מהכנסייה הופיעו, שורה של נזירות עם נרות נמתחה.
הוא הביט בהם, ופתאום אחת הילדותהרימה את ראשה והביטה בו בחושך, כאילו ראתה. מה יכלה להבחין, כיצד הרגישה את נוכחותו של הצעיר? הוא הסתובב ויצא בשקט מהשער.
כך מסיים בונין I.A. את סיפורו. ("יום שני נקי"). סיכומי הפרקים מעניינים ומסקרנים.
