לאחרונה החלו הקרנות קולנוע בבתי קולנוע"דרקולה", שסקירותיו ריגשו את דעתם של המבקרים הרבה לפני הבכורה. אכן, דמות כה צבעונית! ולאד דרקולה לא היה רק שליט גדול, מפקד אמיץ ולוחם אמיץ, אלא אדם נלהב, ששכלו הנאווה ואסטרטגיותיו אפשרו לו לזכות בתהילה נצחית. אך האם אנו מכירים את דרקולה בזכות לגופו הצבאי? בקושי אפילו מחצית ממעריצי יצירות המופת הקולנועיות על ולאד טיפס טורחים להתוודע לביוגרפיה שלו, לגלות כמה ניצחונות הוא זכה ואיך הוא באמת הכניס את האויבים ליראה. אנשים רבים יותר מתעניינים במטאפיזיקה סביב שם זה.
"דרקולה" של בראם סטוקר - ספר עליו ביקורותמופיעים אפילו עכשיו, אם כי הרבה זמן חלף מאז שחרורו. למעשה, סיפור זה הפך לבסיס לכל הסרטים, הסדרות והקומיקס על דרקולה. מדמות אמיתית, רק מעט תכונות עזבו את בראם סטוקר. דרקולה זוכה לביקורות, כמו ערפד, מפלצת עתיקה שגרה בטירה עתיקה, המתנשאת על הסלעים. הבית שלו ענק וריק, כי הבעלים לא צריך אף אחד. הוא לא אוכל, שותה וכמובן לא ישן. בקיצור, גיבור סטוקר הוא דוגמא קלאסית לאימה לילית שמביאה מוות. אך יחד עם זאת, על פי הספר, דרקולה הוא דמות דו משמעית, וניתן לגנות אותו ולהבינו. באופן כללי, נקודות המבט ברומן זה עשויות להשתנות, אך דבר אחד בטוח: זהו קלאסיקה של ז'אנר הערפדים, רומן פולחן לכל אדמות האימה והספרות המיסטית, שבזכותה התפרסם סטוקר. דרקולה 2014 אוספת ביקורות רק עד כה, אך היא מעניינת מאוד, מכיוון שהיא נותנת פרשנות חדשה לאישיות האגדית.
למעשה, אין עדויות בהיסטוריה.השערותיו של סטוקר. כן, ולאד טפס היה אדם קשה ואכזרי. הוא זכה באינספור ניצחונות, ובנוסף לכוח הצבאי היה לו כישרון של אסטרטג גדול וארסנל שלם של אמצעים להפחיד אויבים. לכן, צבא המתנגדים נשלל מחוסר דיבור בשדה שעליו עמדו ההימור וראשיהם נטועים עליהם. אבל אם אתה חושב על זה, מי יכול להאשים את דרקולה בכך שהוא שומר בעוז על גבולותיו? חוסר העקביות באופיו אפשר לו להביא לעולם מאות ספרים, סרטים ואפילו קבוצות מוזיקליות.
קל מאוד לקרוא את הספר מכיווןהקריינות מתנהלת בשמם של גיבורים שונים, באמצעות יומנם האישי והמכתבים. והיכן אדם יכול להיות כנה כמו בשיחה עם עצמו? כשהוא נכנס לעומק לתכני יומם של הגיבורים ומכתביםיהם, הקורא צעד אחר צעד ניגש לפיתרון לסוד העיקרי. מיהו דרקולה? מדוע זה מסוכן? האם אפשר לברוח ממנו? ברצוני להזהיר את הגיבורים אשר, כך נראה, אינם מבינים את מהותו הנוראה של זה שמתחבא מאחורי מסווה של ספירה חשובה ואדיבה. הספר "דרקולה", שסקירותיו מגוונות מאוד בתכניו, מושך בעזרת תיאורו המדויק והיעדר סיפורי אימה ברורים. הקוראים מתחילים לחוש פחד כשאין סיבה ברורה לכך. ומתוך זה רק כפור על העור.
אחרי העמודים הראשונים של הספר, הקורא מביןשרוזן דרקולה הוא ערפד אמיתי, והערפד עתיק וערמומי מאוד. אין לו שום הנאה להטביע בלי הרף את ניביו בגרונו של הקורבן הראשון שהוא מוצא. לא, מבחינה זו דרקולה חכמה בהרבה מאותם ערפדים שאנשים קדומים חששו מהם. הדימוי שלו מודרני יותר ולכן אנו מרבים להעתיק אותו בספרות ובקולנוע. דרקולה מרשים בתחכום, נימוסים וטקט. סטריאוטיפים נשארים תקפים.
הם כבר לא מאמינים בערפדים, כי הם חדלו להיות מפלצות מימי הביניים.
השקפת הנציגים משתנה מדי שנה.תעשיית הקולנוע על סיפורו של הארל העצוב. למעשה, רק אופן הזנתו נותר ללא שינוי, אך מראהו אינו בשום פנים ואופן. בסרט "Nosferatu" הדמות הראשית הופיעה אחרת בעולם, מוזר, אבל לא פחות מפחיד מכך. נראה כי זו אינה פיקציה, אלא סרט תיעודי, ונראה שהשחקן המוביל מקס שרק בכלל לא משחק. אגב, העיבוד הקולנועי הראשון נאסר על ידי יורשיו של בראם סטוקר, ולכן היוצרים שמו את דרקולה לרוזן אורלוק. ואז הגיע בלה לוגוסי המפורסם, שמתאים בדיוק לנגן באופרה. הדרקולה שלו מעט תמימה בסטנדרטים של ימינו, עושה מעברים מוזרים ומסלסל את שפתיו, אבל זה עדיין מפחיד בלילה חשוך. בסרט, שביים ורנר הרצג בשנת 1978, דרקולה זכה בעיקר לביקורות שליליות, מכיוון שרוח הרפאים הזו לא מבזה כלום. כל מה שנמצא בו אנושי מת, נותר רק הרצון לזרוע פחד.
העיבוד הקולנועי השנוי במחלוקת ביותר של הרומן הגיע בסוף המאה ה -20.
מדברים על השביל שדרקולה השאיר בתוכובתעשיית הקולנוע, אי אפשר להתעלם מהסרט "ראיון עם הערפד", המבוסס על הרומן מאת אן רייס. הדמויות שלה ארוטיות ועצובות. והדמות הראשית, לואי, מעוררת הזדהות, ולא פחד. עכשיו ערפדים יכולים לסבול וניתן להרוג אותם. אהובתו של הגיבור נהרג מאור השמש, והוא זוכר את ייסוריה לאורך חייו הארוכים. אבל הוא מקלל את יוצרו לחיים כאלה, מכיוון שהוא נשאר אדם בנפשו. הערפד של זמננו מוצא קסם בקולנוע ובמוזיקה, שותה דם לא מווריד, אלא מכוסות קריסטל. הערפדים של אן רייס עשויים להיות חלוצים ביכולת להאכיל בדם מן החי. אחריהם, סטפני מאייר נאלץ רק להעלות קו אהבה לערפד ולאדם רגיל בכדי לכתוב סיפור שכבש את העולם. אדוארד קולן שלה בכלל לא דומה לדרקולה. ביקורות על הגיבור מאייר יש צבע חיובי ביותר. ובכל זאת, נאה כאל, חכם כפרופסור, אדיב, אדיב ואכפתי ביחס לבחירתו האנושית החלשה. הוא לא שותה דם של אנשים, אבל הוא צוד אחר ברדלסים, מה שמדגים גם את כוחו. ממצא למי שאוהב לראות את הטוב בגיבורים הרעים שדרקולה הוליד.
הסיפור האלמותי של בראם סטוקר עדיין נותןמקום לדמיון, ולכן אין זה מפתיע שהעיבוד הקולנועי החדש של "דרקולה" שובר שיאים בקולנוע. במובנים רבים, הוא מבוסס על אירועים אמיתיים מחייו של שליט וולכיה ולאד טפס. הוא היה שליט גדול, לוחם אמיץ ואיש נלהב באמת. לוק אוונס התאים לתפקיד בצורה מושלמת, בזכות דמותו המצוינת, עיניו הנלהבות והבעות הפנים יוצאות הדופן.
זה יהיה פשוט טיפשי מצד הכותביםבמאים להשאיר נושא פורה כזה ללא סדרות. ואכן, בסרט אחד אינך יכול לבטא את יופיה של ההיסטוריה, עליך לוותר על פרטים, לנתק רגעים מעניינים, להוציא דמויות צבעוניות.
