דיון פעיל בשיגעוןחלק מסוים מהנוער עם מוקסינים אדומים כבר היה כואב ועייף. ככל הנראה אין אף משתמש ברשתות החברתיות שעד כה לא היה מודע לעובדה זו בשמחה. מה שנקרא "הפולקלור" המודרני התחדש בשירים, בדיחות, סטטוסים ודמוטיבים בנושא זה. מדוע החברה כל כך מושפעת מ"טרנד האופנה "הזה? כל אזרח בוגר נוסף, מגלגל את עיניו בהתמרמרות, מכריז בקול רם: "מה התפיסה של מוקסינים אדומים?" אבל הוא שוכח שכדי לרכוש את הסגנון האישי שלו הוא עדיין זקוק לבגרות מסוימת בגיל. מדוע לא להשאיר לבני הנוער היום הזדמנות "לקוף" ולהתלבש בניגוד לדעותיהם של אחרים, ובכך להתבלט, למחות או להכריז על עצמם? מה התפיסה של מוקסינים אדומים ?! לא השאלה הזו היא הכי דוחקת. זה רלוונטי למדי: "עד כמה זכותם של אחרים לשפוט את נשאותיהם של הפרסות האומללות הללו?"
אבסורד הוא סימן לכבוד המודרניות
מפתיע הוא ההתלהבות שבה חלק,כשהם מביטים במאות תמונות הם בוחרים את המוקאסין האדום ביותר. זה הוגן להודות שהמצב עם הנעליים הסובלות את זה הוא ממש משעשע. אבל כמה אפשר להגזים? מתברר בצורתו הטהורה שקבוצה של אלה שלא מבינים מה התפיסה של מוקסינים אדומים ולא מכניסים אותם, פשוט עושים כיף, לועגים למי שלובש אותם. וכל גל הדיונים מכוון לא כל כך לאלמנט הלבוש, אלא לאספקטים הנפשיים והמוסריים של קבוצת התקשורת. הגיחוך הקולקטיבי הזה של נעלי בית אדומות מסכנות הוא כמו לעג של כובעים נפלאים, גרביים לא שגרתיים ומעילי פטל מפורסמים. אבל כאשר הכיף והלעג הם מגבילים את גבול ההגינות ונמשכים זמן לא רב, זה הופך לפחות משעמם וקצת לא נעים.
הרצון להתבלט מהקהל הוא המדריך הטוב ביותר לשיפור עצמי
