Этого актера можно назвать одним из самых אנשים פופולריים של כדור הארץ. אבל הוא הלך לפסגתו תקופה ארוכה מאוד, והמסלול הזה לא היה קל. אבל היום, מיליונים משוגעים על המשחק הבלתי נלאה שלו. אנתוני הופקינס, שהפילוגרפיה שלו כוללת עשרות ציורים מהשורה הראשונה, ראוי למדי לתואר הקלאסי והאגדה של הקולנוע העולמי. למרות שהוא עצמו, כך נראה, לא לגמרי מרוצה מהתוצאה שהושגה ...
השחקן אנתוני הופקינס נולד בשנת 193731 בדצמבר, הופכים למתנה לחג המולד עבור הוריהם. אמו ואביו היו בריטים רגילים שהיו בעלי מאפייה קטנה בעיר מרגאם (וויילס). הם עבדו מבוקר עד ערב, אך עדיין בקושי הסתיימו להיפגש. הסבא נחשב העיקרי במשפחה. הוא היה תומך בבניית בתים וצנע כמעט בכל דבר.
אנתוני הקטן הסתגר ומבודד מאוד.כבר בהיותו מבוגר, הוא נזכר באיזו תדירות הסתתר בפינה הרחוקה ביותר בחצר בית הספר וחלם להיות בלתי נראה כך שאיש לא ישים לב אליו. הוא גם חלם להיכנס לעולם המסתורי ולכאורה הבלתי נגיש של עסקי התצוגה. בשנותיו כל הבנים משכו קולנוע. נכון, לא כולם יכולים להתהדר בקריירה כל כך מסחררת.
האם אנתוני הופקינס הצעיר יכול לחשוב, סרטיםשאחרי כמה עשורים יהפוך למנהיגי הדעות, שהוא עצמו יתפוס מתישהו מקום בין הכוכבים? סביר להניח שלא. אבל אולי הייתה לו תחושה מוקדמת של גורלו. כי מיד לאחר סיום הלימודים הוא מיהר לעזוב את עיר הולדתו, אך לחלוטין לא מבטיחה. וללא היסוס, הוא יצא לדרך החלומות.
אנתוני הופקינס, שהפילמוגרפיה שלו היוםמרשים במרחביו העצומים, בגיל 18 הוא היה ילד פרובינציאלי רגיל, אם כי מחונן. אפילו בבית הספר, הילד הפגין את יכולתו במוזיקה ובמשחק, תוך פרודיה על מורים. אבל יש מאות כמוהו! למרות זאת, יליד ויילס הצליח להיכנס לתיאטרון ולמוזיקה של קרדיף.
ממש מהימים הראשונים של הלימודים, הופקינסהשתנה. לאן נעלמו חוסר החברותיות והניתוק שלו! אנתוני הצעיר כשהוא מרגיש באלמנט שלו, הפך לנשמה של החברה ולחביב הציבור. באותו מקום - בקולג' - הוא הופיע לראשונה על הבמה ו"חלה" ברצינות במשחק. הוא למד בצורה מבריקה, מה שהקנה לו את הזכות למלגה.
תקופות הזהב נקטעו על ידי השירות הצבאי.אחריה המשיך הופקינס לשלוט בחוכמת המקצוע באקדמיה המלכותית לאמנות דרמטית. במקביל, הוא ניגן בלהקה כזו או אחרת, שם התקבל בהנאה. בהתחלה זה היה רק על הפרובינציות, אבל בסופו של דבר זה הגיע לתיאטרון הלאומי עצמו, שביים באותה תקופה המאסטרו אוליבייה לורנס.
אנתוני הופקינס הרגיש כמו דג על הבמהבמים. הוא התרגל כל כך לתפקידים שלו שהוא באמת יכול היה לנצח את בת זוגו על הבמה. זה גרם לאי שביעות רצון מהבמאים, אבל הקהל, כמובן, היה מאושר. עמיתים התבדחו שטוב שאנתוני לא קיבל אקדח קרב בידיו, אחרת הוא היה יורה במישהו על הבמה, מתרגל לתפקיד.
התפקידים של אנתוני הופקינס אפילו בשחר הקריירה שלו היו בהירים ובלתי נשכחים. עבודתו של לורנס אוליבייה הלכה כמו שעון. המבקרים דיברו לעתים קרובות יותר חיובי על השחקן הצעיר מאשר שלילי, הקהל היה אסיר תודה ...
אבל עד מהרה הופקינס מחליט להיפרד מהתיאטרון.חיים כאלה נראו לו איטיים מדי, נמשכים, מגושמים. ראשית, תקופה ארוכה של חזרות, ואז - עוד יותר אתה מדמיין את אותה הופעה על הבמה...
בקולנוע, שנשאר חלומו האמיתי של אנתוני, הכל היה שונה לגמרי: מצולם - וצילומים חדשים. וכך - בלי עצירות והפסקות.
אחרי עוד קרב גדול עם אוליבייה הופקינסעוזב את התיאטרון שלו ודופק על עולם הקולנוע. בעתיד, הוא עדיין נאלץ לחצות את הסף התיאטרלי יותר מפעם אחת, אך עם זאת, פעילות זו חדלה להיות העיקרית בחייו.
בשנת 1967, אנתוני הופקינס הצליח לככבסרט קצר "אוטובוס לבן". אבל תפקידו כמלך ריצ'רד לב הארי במלודרמה "האריה בחורף" יכול להיחשב כסרט בכורה אמיתי. הצילומים התרחשו בשנת 1968. התמונה זכתה להצלחה גדולה. הופקינס עצמו התאהב במבקרים. הפילמוגרפיה של השחקן החלה בהצלחה.
לאחר מכן הגיעו עיבודים למחזות קלאסיים שונים, כמו גם עבודה במיני-סדרה "QBVII", שהביאה להופקינס תהילה בקרב הקהל האמריקאי.
לאחר שהשתקע בארה"ב, מתחיל יליד ויילסלכבוש באופן שיטתי את הסרט אולימפוס. זה לא היה קל עבורו ... אנתוני הופקינס, סרטים שאיתם יצאו בזה אחר זה, עדיין לא הצליח להשיג תהילה אמיתית. בין יצירותיו בתקופה זו ניתן לציין את הסרט "וינסטון הצעיר" (1972), סרט הפעולה "הגשר במרחק" ב-1974, "האימה" "אודרי רוז", שיצא ב-1977, הדרמה "קסם" והקומדיה "שינוי עונות" (1978 ו-1980 בהתאמה).
והיו התפקידים של היטלר בבונקר וברונו האופטמן ב"חטיפת לינדברג", שעליהם אף קיבל הופקינס פרסים יוקרתיים. אבל ההצלחה העולמית עדיין הייתה רחוקה.
קשה לדמיין שאנתוני הופקינס,שהפילמוגרפיה שלו מלאה בדימויים של "סופרמנים" מאופקים ובעלי רצון חזק, עלולים להתמכר לדבר כל כך בנאלי כמו אלכוהול. אבל, למרבה הצער, עובדה זו התרחשה בביוגרפיה של השחקן.
חיים בוהמיינים מרווחים עם כמעטבמסיבה ובשתייה יומיומית, היא כמעט הובילה את נכדו של חסיד חריף לבניית בתים לתהום. מחצית טובה משנות השבעים עברה בחסות הנחש הירוק. אבל הופקינס שינה את דעתו בזמן והתארך, והבין שהוא לא יכול להשיג את המטרה העיקרית של חייו ב"חברה" כזו. האלכוהול הופסק, והחל שלב חדש בכיבוש האולימפוס.
כבר אפשר לקרוא להופקינס "מדגם" משנות ה-80שחקן מבוסס ומצליח למדי. לאחר סרט יוצא דופן שיצא בשנת 1980, איש הפיל, השחקן התעורר מפורסם. ואז כל עבודה חדשה רק חיזקה הצלחה. "אותלו", "פיטר ופול", "מוסוליני ואני: שקיעתו ונפילתו של הדוכס", "מקהלת הסבל", "האיש הנשוי" וציורים נוספים עוררו את הסכמת המבקרים והכרה ציבורית. התפקידים הראשיים של אנתוני הופקינס הפכו אותו ליותר ויותר מוכר באמריקה ומחוצה לה. בהדרגה נוצרה דמותו של האמן: אדם קר, פלגמטי, רגוע, בעל מבט מוצק ומוח חד.
דימוי כזה היה מתאים למדי לגיבורי הדרמות הפסיכולוגיות, ולסרטים היסטוריים, ולסרטים צבאיים ולסרטי פעולה.
אבל ה"טעים" מכולם התברר כמותחנים עם אנתוניהופקינס. ואחד מהם הביא לו פופולריות מטורפת באמת והעלה אותו לנצח לדרגת הקלאסיקות. אנחנו כמובן מדברים על "שתיקת הכבשים" זוכה האוסקר ועל תפקידו של חניבעל לקטר - מטורף רצחני אכזרי שאוכל את קורבנותיו... התמונה הזו ממש "קרעה" את כדור הארץ. ב-1991, הופקינס סוף סוף הגיע לאולימפוס הנחשק.
ובאופן עקרוני, עד היום נשאר עליו.אי אפשר לומר שהסרטים שאחרי "שתיקה..." הצליחו להתעלות על הלהיט הזה, אבל אי אפשר לקרוא להם גם כישלונות. התפקידים הטובים ביותר של אנתוני הופקינס הם תפקיד התיאולוג ב"ממלכת הצללים", ודמויות מהסרטים "סוף הרווארד", "זורו", "אגדות הנפילה", "בסוף היום". ", "על הקצה", "משימה בלתי אפשרית-2", "פיקסו חי", ותפקידים ב"דרקון אדום" ו"חניבעל", שהפכו להמשך סיפורו של המניאק הקניבל האגדי ואחרים. עבור רבים מהם, השחקן קיבל פרסי עולם יוקרתיים.
אנתוני הופקינס, שסרטיו הטובים ביותרעדיין לא עוזבים את מסכי הטלוויזיה וכובשים עוד ועוד צופים, השאיר חותם לא רק כשחקן. הוא ניסה את עצמו בבימוי, לאחר שצילם שלושה סרטים, ובתסריטאות (מערבולת). ועל עבודת המפיק הטובה ביותר על הסרט "בובי" הוא אפילו קיבל פרס. אבל באף אחד מהתפקידים האלה הופקינס לא התבסס ברצינות, ויישאר בזכרם של מיליונים אחרי הכל כשחקן מבריק.
הפעם הראשונה שאנתוני הופקינס התחתן הייתה באמצעשנות ה-60 על השחקנית הנורבגית פטרונלה בארקר. ב-1968 נולדה לבני הזוג בת, אביגיל, שלימים הלכה בדרכו של אביה. לרוע המזל, נישואים אלה התפרקו ב-1972 עקב השתייה הכבדה של אנתוני.
אשתו השנייה של סלבריטי עולמי הייתה ג'ניפרלינטון, שהופקינס פגשה על הסט של אחד הסרטים, שם הייתה עוזרת במאי. האיחוד נמשך כמעט 30 שנה, עמד באוקיינוס השמועות והרכילות המלוכלכת, אבל גם לא הפך האחרון בחייו של כוכב.
ב-2003 נכנס הופקינס לנישואים חדשים - עם סטלה ארוייב הקולומביאנית. בזמן החתונה, החתן היה בן 65, והכלה בת 46.
אנתוני הופקינס, ביוגרפיה אשר מסוגל להפוך לנחשק על ידי רבים, אלהעם זאת, לא לגמרי מרוצה מהדרך שבה חי את חייו. ברגע שהוא אמר את זה, במבט לאחור, הוא לא הבין למה כל זה... כאילו, זה באמת תריסר סרטים מתוקשרים ופרסים יוקרתיים - זה כל מה שאפשר להשיג??? היה בדבריו רצון ללכת בדרך אחרת. אבל, למרבה הצער או למרבה המזל, אי אפשר להחזיר את הנהר לאחור, והעולם יכול ליהנות מההופעה המבריקה של שחקן חסר תקדים במלואו!
