מתמטיקה היא הדבר היחיד שבו אתה יכוללהוכיח משהו באמצעות משפטים. הוכחת את התצוגה של הסדר העולמי הוא לפחות בורים, כמו המקסימום הוא מעליב. אבל ביטויים נבונים על החיים, האנשים והעולם בכללותו אינם מרגיזים את הציבור לחיות על פי החוקים שלהם, הם מגלים לנו את השקפת העולם של אנשים אחרים שחיו לפנינו והגיעו לגבהים מסוימים. אתה יכול להסכים עם אמירות אלה, אבל אתה יכול להתעלם מהם, בכל מקרה, הם נותנים לכל אחד מאיתנו הבנה ברורה שכולם חושבים על החיים, אבל רואה את זה אחרת.
תומס אדיסון אמר פעם:
רוב האנשים להחמיץ את ההזדמנות כי היא לבושה חליפה נראה כמו עבודה.
ביטוי חכם זה חי יותר מעשור.והגיע בהצלחה לימינו. האם זה רלוונטי עכשיו? כן, בהחלט! מה יהיה לנו אם ננתח את חלק הארי של החברה? רוב האנשים שונאים את עבודתם, אבל הם הולכים לשם כל הזמן, כמו שצריך. ולא אחת קורה כי אדם מוצע מקום חדש, באותה משרה, עם אותו שכר. נראה, אין פלא שהוא מסרב, לאחר שהתרגל אליו במשך שנים רבות.
זו הטעות העיקרית שלו:הוא לא קיבל החלטה. פתאום בחברה חדשה הקריירה שלו תעלה מייד, העבודה תביא הנאה וכבונוס, רווח יציב ?! אבל הסיכוי הוחמר, ואף אחד לא ידע על כך.
קנו ג'יגורו העיר פעם:
אם נפלת שבע פעמים, קום שמונה.
הביטוי החכם הזה הגיוני כיצדאתה צריך להשיג את המטרה שלך. זה פשוט לא כל אחד יכול לקום אחרי הנפילות. מאוכזבים פעם אחת ממשהו, אנשים מפסיקים להתאמץ, הם מחפשים את מה שנבדק, בבטחה, ולא משנה איך אתה נראה, הוא חסר תוחלת.
יתר על כן, אף אחד לא אמר שהשגת משהו היא פשוטה, לפעמים:
עליך לכבות את הכביש הנכון כדי להיות בדרך הנכונה.
זו הצהרה של אורליוס מרקוב.
החברה כופה עלינו כל העת את הדעהכמו שצריך לחיות. אתה צריך ללכת לעבודה, אתה צריך ליצור משפחה, אתה צריך ללדת ילדים. אם עשית זאת, אז אתה אדם מצליח - קבל פנסיה בגיל מבוגר ואל תכחיש לעצמך כלום. אך האם האדם מאושר באותו זמן?
ללא היסוס, אנשים עושים את מה שכבר אומת.מאות שנות ניסיון. ואם למישהו היה פעם הרעיון לקנות בית בפאתי העיר, להפסיק לעבוד, לכתוב ספרים בערבי חורף ארוכים ולנסוע ברחבי הארץ בקיץ בחברת חתול ישן, עלוב אבל ערמומי, הוא היה מייד מסיע אותה משם. זה מוזר, זה לא מתקבל, זה מפחיד. כמו שאומרת החוכמה הסינית:
אם אנשים היו רוצים לשפר את עצמםבמקום להציל את כל העולם, אם היו מנסים להשיג חופש פנימי במקום לשחרר את האנושות כולה, כמה הם היו עושים למען שחרור האנושות בפועל.
ובצדק אמר טרי פראצ'ט:
איש משפחה רגיל שהולך לעבוד כל יום ולוקח אחריות על תפקידו אינו שונה בהרבה מהפסיכופת האגוזי.
מיגל סרוונטס אמר פעם ביטוי חכם:
זה שמפסיד עושר - מאבד הרבה, זה שמאבד חבר - מאבד עוד יותר, זה שמאבד אומץ - מאבד הכל.
ובימים עברו, רק אנשים אמיציםהשיגו משהו. לא משנה מה הם רצו: כסף, כוח, אהבה, הם המשיכו קדימה. זה לא אומר שהם לא פחדו, זה לא אומר שלכולם היו פטרונים משפיעים. אנשים כאלה פשוט הבינו שאם הם נסוגים עכשיו, אז הם יתחרטו על חייהם. באי-רצון, תוך כדי ריסון של רעד ברכיים, מאמץ של רצון, החזרת הנשמה מהעקבים למקומה הראוי, הם התאמצו והתקדמו.
פרידריך גבל אמר פעם:
אנשים גדולים הם תוכן העניינים של ספר האנושות.
וכל האנשים הגדולים הללו הצליחו לאלף את הפחד שלהם, מצאו אומץ והשיגו משהו משמעותי.
על כמה מחשבות וביטויים חכמים נוספים נכתביםהחיים, אל תספור. ובקריאה מחודשת של כולם, אני רוצה להבחין שלא מרצונו באיזה סוג של אדם, כזה וחייו. אנשים לעולם לא יבינו זה את זה לחלוטין, אך הם נאלצים לחיות בחברה אחת ועליהם איכשהו להתקיים יחד. להלן כמה ביטויים חכמים כיצד להשיג זאת:
חיי אדם הם קצרים בהשפלה ובזמן שאנחנוהוא ממיין בביטויים חכמים ומחשבות חכמות, הוא עובר ונמס תוך שניות לנצח. והכל יהיה בחיים: שמחה וצער. אולי השנייה תהיה יותר, אבל אין מורה טוב יותר מאומללות. יתר על כן, נשמה שמעולם לא ראתה סבל לא תוכל לדעת אושר אמיתי. כן, ועוד לא היה אדם כזה שיזכה ללא הפסקה בלוטו.
לכל אדם צריך להיות משהו עבורושהוא מוכן למות. ואם זה לא המקרה, אז הוא צריך להתחיל מחדש: לזרוק את ספר החיים לאח ולפתוח טומה חדשה ולא נגועה, כי הדבר הכי קשה זה לבנות מחדש את הישן.
אנשים הם חומרים דינמיים, הם לא צריכיםלעצור במקום, להסתפק ביצירה משעממת, טלוויזיה בערבים ופנאי בבר בסופי שבוע. החיים מלאים בצבעים, והלב האנושי מלא רצונות. אין צורך להכחיש את עצמך קצת שטויות, רצונות קטנים ובקשות רציניות. תן לאדם להיראות מעט מוזר בזמן זה, שיאפשר לו להיחשב משוגע, אבל כנראה שהוא ירגיש שמח לראשונה. לשמוח זו המטרה האמיתית של קיומנו. בסופו של דבר, החיים הם רק משל, בעל ערך בתכניו, אך לא באורך שלהם.
