הבית הלבן צוין במיוחד בתולדות ארצנו על ידי האירועים הטרגיים של 1993. הוא הפך לסמל לעימות של שני רעיונות פוליטיים, ולמישהו מפלט אחרון.
כתובת בית הממשלה במוסקבה -Krasnopresnenskaya nab., 2. הבניין, המכוסה בשיש לבן, מתנשא בגאווה מעל פני המים. מרחוק נראה שמדובר במקדש לאלים הקדומים של יוון. תחושה זו מופיעה בגלל העמודים בקומה הראשונה של הבניין. גרם מדרגות גרניט גדול ואפור יורד מהבית הלבן לסוללה, וממחיש במראהו שלא לכולם מותר ללכת לכאן. החלונות מציעים נוף מדהים של המוסד החינוכי האגדי של אוניברסיטת מדינת מוסקבה.
המעבר לבניין הוא דרך מחסום, בתוך אולם מרווח למדי ולובי בו תוכלו להפקיד את חפציכם.
למרות העובדה שחלפה על פני בית הממשלה במוסקבהעוברת מספר גדול של נתיבי תיירות, הכניסה למבקרים סגורה. גישה חופשית לבניין זמינה רק לחברי הממשלה ולאנשים שקיבלו הזמנה. הבניין מספק מקום לישיבות שרים, בהן מתקיימים בימי חמישי ישיבות ברמה הגבוהה ביותר. עיתונאים מערוצים פדרליים גדולים נוכחים באירוע זה; יש להם חדר מאובזר נפרד בו תוכלו לצפות בשידור המקוון של המפגש. יש גם מזנון לעובדי תקשורת, בו תוכלו לאכול אחרי פגישה מפרכת.
בית הממשלה במוסקבה מספקכניסה נפרדת למנהיגי המדינה, כמו גם משרד לנשיא. קצת יותר רחוק תוכלו לראות את התערוכה של משרד החירום. ליד חדר הישיבות נמצא חדר הבקרה, ממנו משודרים כל ערוצי החדשות.
הבית נמצא תחת אבטחה של 24 שעות, מצלמות ממוקמות בכל רחבי החצר.
לבניין שירות אבטחה משלו, המתעד בקפידה את המצב ומוכן למנוע סכנה בכל עת.
בית ממשלת עיריית מוסקבה הוקם בשנת1979 תוכנן על ידי האדריכלים הסובייטים הבולטים צ'יזולין וסטלר. בין השנים 1965 ל -1979 נבנה על סוללת קרסנופרנסנסקאיה מבנה רב קומות בגובה 100 מטר, לא הרחק מגשר גורבטי המפורסם.
כשנבנה בית הממשלה במוסקבה,הוא נבחר על ידי ועדת השליטה העממית והסובייט העליון של ה- RSFSR. לאורך ההיסטוריה של הבית הלבן, הוא איכלס אך ורק גופים ממשלתיים. לאורך כל תקופת הפעילות, הבניין נותר ללא שינוי, למעט החלפת השעון במעיל הנשק של הפדרציה הרוסית והדגל. בשנת 1994 עבר הבניין שיקום לאחר האירועים המשמעותיים ב -1993. הושקעו יותר כסף על השיקום מאשר על בניית בית הממשלה במוסקבה עצמו. השחזור בוצע על ידי מומחים זרים.
בסתיו 1993 בוריס ניקולייביץ 'ילציןמפרק את מועצת הצירים ואת המועצה העליונה, מסיר את סגן הנשיא מתפקידו. אלכסנדר רוטסקוי, בתורו, יערער על החלטה זו לבית המשפט החוקתי של הפדרציה הרוסית. בית המשפט עונה על דרישותיו של רוצקוי ומכיר במעשיו של ילצין שלא כחוק.
על סמך זה, המועצה העליונה חותמת על צו להסיר את ראש המדינה הנוכחי, מה שמוביל לסכסוך עקוב מדם.
ילצין יוצא לטלוויזיה ומכריז על מעבר המדינה למשטר חירום. בשלב זה, תומכי הפרלמנט מנסים להסתער על מגדל אוסטנקינו על מנת לקבל גישה לטלוויזיה.
בתגובה מכניס בוריס ניקולייביץ 'ילצין חיילים לבירה ומורה על שליטת בית הממשלה.
הצדדים מנסים להגיע להסכמה, אך צלפים לא ידועים מעורבים בכך שמפגיזים את הצבא ואת מגיני הבית הלבן.
זה מעורר את הצבא לפתוח באש.
הסכסוך המזוין נמשך מספר ימים, וכתוצאה מכך כל הקומות העליונות של בית השלטון במוסקבה נשרפו.
השלכות האירוע הטרגי:
הסיבה לאסון הייתה לא רק ההבדל בדעות הפוליטיקה, אלא גם האיבה האישית בין ילצין לסגנו-נשיא, שמקורה הרבה לפני האירועים הטרגיים.
20 שנה לאחר תקרית זו יגיד אלכסנדר רוצקוי בראיון שלו כי הוא נלחם נגד "השוד הכללי של המדינה", אך לא הצליח לסיים את מה שהתחיל בגלל שחיתות ופחד מהסגנים.
לאחר הפגזת בית הממשלה במוסקבהמקורבים לנשיא הראשון ישתפו כי ראש המדינה הוזהר כי רוצקוי אינה האופציה הטובה ביותר לתפקיד סגן נשיא. אף על פי כן בחר ילצין בו והעלים עין מעצת פמלייתו.
יש הסבורים שבוריס ניקולאביץ 'צדק, וסגן הנשיא רק חיכה לרגע שיסחוב את שמיכת הכוח אל עצמו, אחרים משוכנעים שרוצקוי הוא גיבור שהציל את המדינה. הערכה חד משמעית של אירועים אלה לעולם לא תתקבל.
