הקונסנסוס של וושינגטון הוא סט שלמרשמים כלכליים של המדיניות המקרו-כלכלית שהציג הכלכלן הבריטי ג'ון וויליאמסון ב -1989. הם נועדו להיות הנחיות בסיסיות למדינות הזקוקות לסיוע מארגונים כלכליים בינלאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. הדגש הושם על חשיבות היציבות המקרו-כלכלית והשתלבותה בכלכלה העולמית, דהיינו, ההשקפה הניאו-ליברלית של הגלובליזציה. עם זאת, היא הובילה לתוצאות מוגבלות לאחר שיושמה במדינות שחוו משבר כלכלי.
במשך השנים, "וושינגטוןקונצנזוס "הואשמה במספר אי-יציבות חמורה, בעיקר במשבר הארגנטינאי. ג 'ון וויליאמסון ציין כי במקרים רבים, התוצאות של יישום שלה היו מאכזבים, זיהו כמה חסרונות, אך באותו זמן סיכם כי מדיניות זו הביאה תוצאות חיוביות, כלומר, צמיחה כלכלית, תעסוקה, הפחתת העוני במדינות רבות.
רעיונות לזמן שבו הם היונוסח על ידי ויליאמסון, לא היו חדשים. אבל הם ייצגו את תמצית הנושאים המשותפים בין ההמלצות שהוגדרו על ידי קרן המטבע הבין-לאומית, הבנק העולמי, האוצר האמריקאי וגופי ההלוואות האחרים.
המטרה של חבילת הרפורמה הסטנדרטית היתהכי לפתור בעיות אמיתיות השוררים באמריקה הלטינית. השימוש הבא שלה ביחס למדינות אחרות הוא מתוח ביקורת אפילו על ידי תומכי הכללים. כפי שציין ויליאמס עצמו, המונח שהציג עבור עשר ההמלצות הספציפיות בנוגע למדיניות הכלכלית החל לשמש במובן רחב יותר מאשר בכוונה המקורית שלו, הוא נקשר לפונדמנטליזם של השוק ולפוליטיקה הניאו-ליברלית בכלל. במובן הרחב הזה, הקונצנזוס בוושינגטון זכה לביקורת מצד כלכלנים רבים, ביניהם ג'ורג 'סורס, חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ, וגם פוליטיקאים מאמריקה הלטינית.
הציבור ברחבי העולם כיום בטוח בכךזה מעיד על מדיניות ניאו -ליברלית כזו, כאשר המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים של וושינגטון יצרו מספר צעדים ספציפיים נגד מדינות אמריקה הלטינית שחוו משבר כלכלי, מה שהוביל להפסדים גדולים עוד יותר. יש אפילו אנשים שאינם יכולים להוציא את המילים "קונצנזוס בוושינגטון" מבלי לכעוס.
עשר הרפורמות שהרכיבו את הרשימה של וויליאמסון ייצגו את הקו הבסיסי.
1. משמעת תקציבית.זה היה צריך להיעשות בכל המדינות בהן היו גירעונות גדולים, שהובילו למשבר מאזן תשלומים ואינפלציה גבוהה, שפגעו במעמדות העניים, שכן העשירים יכולים לאחסן את נכסיהם הכספיים בחו"ל.
2.הקצאה מחדש של ההוצאה הציבורית לאזורים המציעים תשואה כלכלית גבוהה ופוטנציאל לשיפור חלוקת ההכנסות (שירותי בריאות, חינוך יסודי, תשתיות).
3. רפורמת מס (הורדת שיעורי שוליים, הרחבת בסיס המס).
4. ליברליזציה של הריבית.
5. שער חליפין תחרותי.
6. ליברליזציה של השקעות ישירות זרות.
7. הפרטה.
8. ליברליזציה במסחר.
9. הרחקת רגולציה.
10. הבטחת זכויות קניין.
אימוץ ממשלות רבות בוושינגטוןהסכמה "הייתה במידה רבה תגובה למשבר הכלכלי העולמי שפגע בחלק גדול מאמריקה הלטינית ובאזורים מתפתחים אחרים במהלך שנות השמונים. להופעת המשבר היו מספר סיבות: עלייה חדה במחירי הנפט המיובא לאחר הקמת OPEC ב -1960, קביעת רמת החוב החיצוני, צמיחה בארצות הברית, וכתוצאה מכך בעולם הריבית. תעריפים. כתוצאה מבעיות אלה, יש אובדן גישה להלוואות זרות נוספות.
אני חייב לומר שמדינות רבות אחרות ניסו ליישם נקודות שונות של החבילה המוצעת, לפעמים היא משמשת כתנאי לקבלת הלוואות מהקרן הבינלאומית ומהבנק העולמי.
עם זאת, תוצאות הרפורמות הללו נותרו נושא לענייןמדיונים רבים, גם כלכלנים ופוליטיקאים ממשיכים בניתוח הגורמים והגורמים למשברים כלכליים, החל מהתקופה בה אירע המשבר הכלכלי העולמי הראשון, בשנת 1857, שאף השפיע על רוסיה. העובדה היא שקרל מרקס החל לעבוד על הון בחורף 1857-1858, וזה נבע מהמשבר הכלכלי שפרץ בסתיו 1857. והיום, כידוע, תורת המשברים קשורה דווקא ל כלכלה מרקסיסטית.
