ראשית הזמן המודרני נופלת על המאה העשרים. עידן זה, לדעת היסטוריונים רבים, הוא אחד השנויים במחלוקת.
ברוב מדינות העולם הפך הקטע הזהאיזו נקודת מפנה. ההיסטוריה של התקופה המודרנית מסומנת על ידי שחרור לאומי ומהפכות חברתיות, הופעתן של מדינות חדשות כתוצאה מקריסת האימפריות הקולוניאליות. בנוסף, במהלך עידן זה היה תהליך מורכב של שינוי המערכת המשפטית והחברתית במדינה. במדינות מסוימות התפתחה ממלכתיות סוציאליסטית. היסטוריונים מאפיינים את המאה הזו כאכזרית, כפי שהיא מסומנת על ידי מלחמות עולם מקומיות, רבות ושתי מדינות.
למרות אי יציבות מסוימת בינלאומיתביחסים, הייתה התקרבות מסוימת של מדינות עם אותה רמת פיתוח פוליטית וכלכלית בערך. עד למחצית השנייה של המאה העשרים מצוין שילוב קהילות אזוריות במדינות. במקביל, ניתן היה להבחין בפוטנציאל לשילוב נוסף. הדוגמה הבולטת ביותר לשילוב כזה היא היווצרות האיחוד האירופי. המבנה המשפטי והמדיני של מספר מדינות שהשפיעו על תהליכים אלה עברו שינויים חשובים ולעתים קרובות מאוד שנויים במחלוקת. ההתפתחות ההיסטורית של רבים מהם הייתה רוויה במצבים קריטיים, זיגזגים מוזרים או קפיצות.
בסוף המאה העשרים, השלםהבלתי נמנע של בחירת דרך דמוקרטית בעולם. מדוע זה קרה? ישנם מספר כיוונים עיקריים להתפתחות המדינות בתקופה האחרונה. תקופת התהליך כוללת את השלבים הבאים: התפתחותן של מדינות הדמוקרטיה הליברלית, גיבוש מערכת חברתית, הקמה זמנית של משטר סמכותי (אחת הדוגמאות המובהקות היא המשטר הפשיסטי בגרמניה), גיבוש מדינה ממלכתית סוציאליסטית, שהייתה שונה מהותית הן מהפשיזם והן מהדמוקרטיה הליברלית.
בסוף המאה העשרים, חזק למדירצון לדמוקרטיזציה. הליברליזם השורר אז לא הצליח לפתור באופן בלעדי בצורתו הקלאסית בעיות רוחניות רבות, מוסריות, כלכליות וחברתיות.
מדינות רבות הצליחו בסופו של דברלהתגבר על אופייה האליטיסטי מדי של הליברליזם. לפיכך, הזמן החדש ביותר היה מסומן על ידי הנהגת זכות זכות אוניברסאליות, יצירת חקיקה שהגנה על זכויות חברתיות ועבודה מסוימות של האוכלוסייה. תוך כדי כך, דמוקרטיה ליברלית איבדה את תפקידה להגן ולא להתערב ביחסים כלכליים. כעת המדינה יכולה, אם כי באופן חלקי, לפלוש ליחסי רכוש פרטי, להגביל אותם לטובת אינטרס לאומי משותף. היסטוריונים מציינים את ההכנסה ההדרגתית של רגולציה ותכנון כלכלת שוק. כתוצאה מכל התהליכים הללו, המצב המשפטי והחומרי של השכבות העיקריות של האזרחים השתפר משמעותית.
המרדף אחר פיתוח של מדינות תרםלהאיץ את קצב החיים, לשבור מסורות ישנות. עד המאה ה -20, ההתקדמות בציוד הבנייה באה לידי ביטוי כתוצאה מארגון מחדש עירוני. גידול מהיר של התעשייה והתפתחות האוכלוסייה דרש זאת. הפיתוח הטכני הפך את חיי המדינות האירופיות החדשות לשונות מזו שהיו בתקופות קודמות. הפעילות של אנשים הופנתה יותר ויותר למיסה, והתרחקה מהאינטרסים שלהם. יחד עם זאת, כמה אירועים שהתרחשו לאחר מלחמת העולם השנייה מוערכים בצורה מעורפלת ביותר. כך, למשל, במזרח אירופה, השינויים, לטענת כמה מחברים, לא נגרמו על ידי צרכיהם של המדינות, אלא במידה מסוימת בהשראת מדינות משפיעות שכנות. עם זאת, הדמוקרטיזציה האמיתית של מערכת המדינה שהייתה מתקיימת באה לידי ביטוי בהבטחת איכות החיים הנחוצה לאזרחים, ובהגנה אמיתית על זכויותיהם וחירויותיהם של אנשים.
בתקופה האחרונה נחשפה רוסיהמציאות הדמוקרטיה הליברלית, על כל צדדיה (שליליים וחיוביים כאחד). בעניין זה, בתנועה המודרנית לקראת דמוקרטיזציה, הולכת ומתחזקת ההרשעה בצורך בגישה מיוחדת למוסדות משפטיים-ממשלתיים. במקרה זה, אסור להעתיק מכני של ניסיון זר. על רקע ההתפתחות, מאושרת ההבנה של הצורך בהשתקפות מעמיקה מקיפה ובהתחשבות בהיסטוריה הלאומית, בעקרונות המשפטיים והכלכליים העונים על האינטרסים של האזרחים. הערכה של תולדות המדינה מאפשרת לך לראות מה צריך להשאיר בעבר ומה צריך לאמץ ולפתח.
