האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה של אירופה המודרניתהפכה לקריסת צ'כוסלובקיה. הסיבות לכך טמונות במצב הפוליטי, הצבאי והכלכלי במדינה. עשרות שנים מפריד בין צ'כיה וסלובקיה מיום הפיצול. אבל עכשיו השאלה הזאת היא נושא של מחקר קרוב על ידי היסטוריונים, מדענים פוליטיים ומומחים אחרים.
קריסת צ'כוסלובקיה התרחשה ב -1993.עם זאת, התנאים המוקדמים של האירוע הזה הונחו הרבה קודם לכן. בליל 20-21 באוגוסט 1968 פלשו צ'כוסלובקיה לכיבוש צ'כוסלובקיה, וכבשו את המדינה. המעצר נעשה מהנהגת הארץ (דובצ'ק, צ'רניק וסוובודה). מנהיגים חופשיים שנותרו נטשו את שיתוף הפעולה. אזרחים ניסו להראות התנגדות, כ -25 אזרחים מתו בשיא ההפגנות האנטי-סובייטיות. הנהגת ברית המועצות ביקשה ליצור ממשלה פרו-סובייטית בצ'כוסלובקיה. בתנאים אלה גדלה האוטונומיה של סלובקיה בגבולות המדינה הפדרלית החדשה, שהוכרזה עם כניסתו של 1969.
בסוף שנות ה -80בצ'כוסלובקיה גבר אי שביעות הרצון של האוכלוסייה בעלת הכוח המוחלט של המפלגה הקומוניסטית. ב -1989, בפראג מינואר עד ספטמבר, נערכו הפגנות רבות שהופצו על ידי המשטרה. כוח המחאה העיקרי היה גוף הסטודנטים. ב -17 בספטמבר 1989 יצאה רחובות רבים לרחוב ורבים הוכו על ידי המשטרה, האוניברסיטאות נסגרו באותה עת. אירוע זה היה הדחף לפעולה מכרעת. נציגי האינטליגנציה והסטודנטים החלו להכות. איגוד כל האופוזיציה - הפורום האזרחי - ב -20 בנובמבר בהנהגתו של ואצלב האוול (צילום להלן) קרא למחאה המונית. בסוף החודש יצאו כ -750 אלף מפגינים לרחובות פראג ודרשו את התפטרות הממשלה. המטרה הושגה: לא היתה מסוגלת לעמוד בלחץ, גוסטב חוסאק עזב את הנשיאות, פקידים רבים התפטר. מאורעות השינוי בשלום של הנהגת צ'כוסלובקיה נודעו מאוחר יותר בשם מהפכת הקטיפה. אירועי 1989 קבעו מראש את קריסתה של צ'כוסלובקיה.
פוסט-קומוניסטי עליתמדינות בחרו קורס לעצמאות. ב -1989, בסוף דצמבר, נבחר האסיפה הפדרלית ואצלב האוול לנשיא צ'כוסלובקיה, ואלכסנדר דובצ'ק כיו"ר. האספה הפכה לגוף מייצג לנוכח התפטרותם של מספר רב של תנועות פוליטיות קומוניסטיות וקומוניסטיות, הפורום האזרחי והציבור נגד אלימות.
האבל ואצלב בפברואר 1990 הגיע לביקורלמוסקבה וקיבלה התנצלות מצד הממשלה הסובייטית על אירועי 1968, כאשר הכוחות הסובייטיים ביצעו פלישה מזוינת. בנוסף, הובטח לו כי הכוחות הצבאיים של ברית המועצות ייסוגו מצ'כוסלובקיה בסוף יולי 1991.
באביב 1990 אימצה האסיפה הפדרלית מספרחקיקה המאשרת את הארגון של יזמות פרטית, והסכים בדרך כלל להפרטה של מפעלים בבעלות המדינה תעשייתי. בתחילת יוני נערכו בחירות חופשיות, שבהן הגיעו 96% מכלל הבוחרים. מועמדי התנועות הפוליטיות "הפורום האזרחי" ו"הציבור נגד אלימות "זכו ליתרון רב. הם קיבלו יותר מ 46% מהקולות וחלק גדול של האסיפה הפדרלית. במקום השני על ידי מספר הקולות יצוק היו הקומוניסטים, אשר נבחרו על ידי 14% של האזרחים. המקום השלישי נלקח על ידי קואליציה המורכבת מקבוצות של דמוקרטים נוצריים. ב -5 ביולי 1990, לתקופה של שנתיים לנשיאות, האסיפה הפדרלית החדשה נבחרה מחדש בהאבל ווצלב, ודובצ'ק אלכסנדר (תמונה למטה), בהתאמה, לתפקיד יו"ר.
קריסת צ'כוסלובקיה הוקמה במרץ 1991,כאשר היה פיצול בתנועה הפוליטית "הציבור נגד אלימות", וכתוצאה מכך רוב הקבוצות אשר צמחו יצרו את התנועה עבור מפלגת סלובקיה הדמוקרטית. עד מהרה התעורר פילוג בשורות הפורום האזרחי עם היווצרותן של שלוש קבוצות, שאחת מהן היתה המפלגה הדמוקרטית האזרחית. המשא ומתן בין ראשי סלובקיה לצ'כיה חודשה ביוני 1991. באותה עת, הנהגת "המפלגה הדמוקרטית האזרחית" הגיעה למסקנה כי הפגישה לא תניב תוצאות חיוביות, ולכן היא פנתה לשיקול דעתה של התרחיש "גירושין קטיפה".
סיום המשטר הקומוניסטי בשנת 1989 הביא לזרז את האירועים שהניעו את קריסת צ'כוסלובקיה. מנהיגים מצ'כיה רצו את השםמדינות נכתבו יחד, ואילו מתנגדיהן - הסלובקים - התעקשו על איות מקף. בהוקרה לרגשות הלאומיים של העם הסלובקי, באפריל 1990 אישרה האסיפה הפדרלית את השם הרשמי החדש של צ'כוסלובקיה: הרפובליקה הפדרלית הצ'כית והסלובקית (CSFR). הצדדים הצליחו להגיע לפשרה, שכן בשפה הסלובקית ניתן היה לאיית את שמה של המדינה במקף, ובצ'כית אפשר היה לכתוב זאת יחד.
קריסת צ'כוסלובקיה הושפעה מהתוצאותמשא ומתן בין ראשי ממשלות הממשלות הלאומיות של סלובקיה וצ'כיה - ולדימיר מסיאר ווצלב קלאוס. הפגישה התקיימה בעיר ברנו בווילה טוגנדהאט בשנת 1992. על פי זיכרונותיו של משתתף מירוסלב מאקק, ו 'קלאוס לקח גיר, לוח ושרטט קו אנכי, דבר המצביע על כך שבחלקו העליון יש מצב אנכי, ובתחתית - חלוקה. היקף רחב עבר ביניהם, כולל פדרציה וקונפדרציה. נשאלה השאלה, היכן בקנה מידה זה התאפשר הפגישה? והמקום הזה היה הנקודה הנמוכה ביותר, שפירושה "גירושין". הדיון לא הסתיים עד שו 'קלאוס הגיע למסקנה שהתנאים הנוחים לדיפלומטיות לסלובקים אינם נחשבים בשום אופן למקובלים על הצ'כים. קריסת צ'כוסלובקיה היה ברור.וילה טוגנדהאט הפכה למעין Belovezhskaya Pushcha עבור מדינה זו. לא נערך משא ומתן נוסף לשימור הפדרציה. כתוצאה מהפגישה הדיפלומטית נחתם אקט חוקתי, שעיגן את הזכות החוקית להעביר את סמכויות השלטון העיקריות לרפובליקות.
שנת ההתפוררות של צ'כוסלובקיה התקרבה.הבחירות הכלליות ברפובליקה התקיימו ביוני 1992. התנועה לסלובקיה הדמוקרטית קיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר בסלובקיה, והמפלגה האזרחית הדמוקרטית בצ'כיה. הייתה הצעה ליצור ועידה, אך היא לא מצאה תמיכה מצד המפלגה האזרחית הדמוקרטית.
ריבונות סלובקיה הוכרזה ב- 17 ביולי1992 על ידי המועצה הלאומית הסלובקית. הנשיא האבל ואצלב התפטר מתפקידו. בסתיו 1992 הועברו מרבית מעצמות המדינה לרפובליקות. האסיפה הפדרלית בסוף נובמבר 1992, בהפרש של שלושה קולות בלבד, אישרה את החוק שהודיע על סיום קיומה של הפדרציה הצ'כוסלובקית. למרות התנגדותם של מרבית הסלובקים והצ'כים, בחצות ב- 31 בדצמבר 1992 החליטו שני הצדדים לפרק את הפדרציה. התפרקות צ'כוסלובקיה התרחשה בשנה שהפכה לנקודת המוצא בתולדות שתי המדינות שזה עתה נוצרו - הרפובליקה הסלובקית וצ'כיה.
המדינה חולקה בשלום לשני חלקים עצמאיים. התפרקות צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה השפיע באופן שנוי במחלוקת על ההמשךהתפתחות של שתי מדינות. בתוך תקופה קצרה הצליחה צ'כיה להקים רפורמות יסודיות בכלכלה וליצור קשרי שוק יעילים. זה היה הגורם הקובע שאיפשר למדינה החדשה להיות חברה באיחוד האירופי. בשנת 1999 הצטרפה צ'כיה לשורות הגוש הצבאי הצפון אטלנטי. התמורות הכלכליות בסלובקיה היו מורכבות ואטיות יותר, נושא הצטרפותה לאיחוד האירופי נפתר בסיבוכים. ורק בשנת 2004 הוא הפך לחבר בה והפך לחבר בנאט"ו.
