מדעי החברה המודרנית מתפתחיםבעיקר בכיוון הבסיסי והישומי. זהו הרמה העיקרית של ידע סוציולוגי. הרמה הראשונה נקראת גם תיאורטית כללית. ברמה זו מתפתחים סוגיות פילוסופיות של התפתחות והתפקוד של החברה והאדם, המנגנון הקאטגורי והמושג החברתי מוגדרים, פותחים שיטות לחקר תהליכים ותופעות חברתיות, שאלות גנו-פסיכולוגיות נפתרות ועוד.
ברור כי כמה מושגים תיאורטייםההתפתחות הטוטאלית של הידע הסוציולוגי אינה מספיקה, היא צריכה להסתמך על נתונים מדויקים, קונקרטיים, עובדות המהוות את המהות של תהליך השינוי בחברה המודרנית. כך, רמות הידע הסוציולוגי מתחדשות עם ידע אחר - האמפירי. ברמה זו, במדעי החברה והאדם, נאספים, מעובדים ומפורשים עובדות שונות, מידע, נתונים, דעות המרואיינים החברים בקהילות שונות.
מחקרים אמפיריים וסוציולוגיים כללייםהמושגים קשורים דיאלקטית, משום שתאוריה שאינה נתמכת על ידי עובדות קונקרטיות הופכת להיות חסרת משמעות, לא בת קיימא, והפרקטיקה שאינה קשורה למסקנות תיאורטיות אינה יכולה להסביר את מהות התופעות המתרחשות בחברה.
עם התפתחות המדעים של החברה והאדםהדרישות לפתרון בעיות חברתיות ברמה מעשית גדלו, נוצר צורך ללמוד ולהסביר תיאורטית של תופעות חברתיות. עם זאת, מחקר בסיסי לא הצליח ליישם את המנגנון התיאורטי שלו כדי ללמוד מושגים שונים מאוד כמו "מדינה", "משפחה", "התנהגות סוטה", "פליטה" ועוד. כתוצאה מכך, החלו פערים בין מבנים תיאורטיים לבין מחקר מעשי.
ברמות קיימות של ידע סוציולוגי איןתופעות ותופעות חברתיות רבות יכלו להסביר, אך בעיה זו נפתרה בסופו של דבר על ידי היווצרותה של קבוצה אחרת של תיאוריות, שכונו "תיאוריות ברמה הבינונית". המונח עצמו הוצג על ידי ר 'מרטון. תיאוריות אלה הן בין מושגים תיאורטיים כלליים לבין פרקטיקות אמפיריות. במדעים המודרניים על החברה והאדם, הם נכנסו היטב לארסנל המדעי והשלימו באופן אורגני את רמות הידע הסוציולוגי.
סוציולוגים סבורים כי הופעתן של תיאוריות ברמה ממוצעת מעניקה מספר יתרונות, שעיקרם ניתן לשקול:
- אפשרות ליצור בסיס תיאורטי מוצק לחקר תחומי פעילות אנושיים שונים ללא שימוש בתאוריות יסוד מגושמות, מסובכות לעיתים;
- אינטראקציה חזקה יותר עם החיים המעשיים של יחידים וקבוצות חברתיות;
- הפגנת הזדמנויות מחקר עבור מדענים ומומחים בתחומי ידע אחרים.
מדענים מבחינים בפונקציות הבאות של הידע הסוציולוגי:
