גדולתה של האימפריה הרומית לאחר משבר המאה השלישיתמזועזע מאוד. ואז הופיעו התנאים המוקדמים לפיצול האימפריה למערב ולמזרח. הקיסר האחרון, שהוביל את כל שטח הארץ, היה פלביוס תיאודוסיוס אוגוסטוס (379-395 שנים של ממשלה). הוא מת מוות טבעי בגיל מכובד, והשאיר אחריו שני יורשים לכס - בני ארקדי והונוריוס. בהוראת אביו, האח הבכור ארקדי עמד בראש החלק המערבי של האימפריה הרומית - "רומא הראשונה", והצעיר, Honorius - המזרחי, "רומא השנייה", ששמה שונה מאוחר יותר לאימפריה הביזנטית.
החלוקה הרשמית של האימפריה הרומית להמערב והמזרח קרה בשנת 395, באופן לא רשמי - המדינה התפצלה הרבה לפני כן. בזמן שהמערב גווע ממריבות אזרחיות, מלחמות אזרחים ופשיטות ברבריות על הגבולות, החלק המזרחי של המדינה המשיך לפתח תרבות ולחיות במשטר פוליטי סמכותי, כשהוא נכנע לקיסריו הביזנטיים, הבזיליאוס. אנשים רגילים, איכרים, סנאטורים כינו את קיסר ביזנטיון "בזיליאוס", מונח זה השתרש במהירות והחל להשתמש בו ללא הרף בחיי היומיום של העם.
הנצרות מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות התרבותית של המדינה ובחיזוק כוחם של הקיסרים.
לאחר נפילת רומא הראשונה בשנת 476 נותר רק החלק המזרחי של המדינה, שהפך לאימפריה הביזנטית. העיר הגדולה קונסטנטינופול הוקמה כבירה.
קיסרי ביזנטיון היו אמורים למלא את החובות הבאות:
תהליך הפיכתו של אדם חדש לתפקידבזיליאוס התרחש במכוון בהשתתפות מספר רב של אנשים. נערכו ישיבות לבחירות בהן השתתפו והצביעו סנטורים, אנשי צבא והעם. על פי ספירת הקולות, מי שמספר התומכים הגדול ביותר נבחר לשליט.
אפילו לאיכר הייתה הזכות לרוץ.זה ביטא את ראשיתה של הדמוקרטיה. קיימים גם קיסרי ביזנטיון, צאצאי איכרים: יוסטיניאנוס, בזיל הראשון, רומן הראשון יוסטיניאנוס וקונסטנטין נחשבים לאחד הקיסרים הראשונים הבולטים של המדינה הביזנטית. הם היו נוצרים, שהפיצו את דתם והשתמשו בדת בכדי לכפות את כוחם, לשלוט בעם ולבצע רפורמות במדיניות הפנים והחוץ.
אחד המפקדים הראשיים שנבחר לתפקידקיסר ביזנטיון, קונסטנטינוס הראשון הביא את המדינה לאחת העמדות המובילות בעולם בזכות שלטון חכם. קונסטנטין הראשון שלט בין השנים 306–337, בתקופה בה עדיין לא הייתה חלוקה סופית של האימפריה הרומית.
קונסטנטין מפורסם בעיקר בזכות העובדה שהוא איחד את הנצרות כדת המדינה היחידה. גם בתקופת שלטונו נבנתה המועצה האוקומנית הראשונה באימפריה.
בירת המדינה, קונסטנטינופול, נקראה לכבוד הריבון הנוצרי המאמין של האימפריה הביזנטית.
הקיסר הגדול של ביזנטיון, יוסטיניאנוס, שלט בשנים 482-565. פסיפס עם דמותו מעטר את כנסיית סן ויטאל בעיר רוונה, ומנציח את זכר השליט.
המסמכים שנותרו בחיים מיום VIהמאה, על פי הסופר הביזנטי פרוקופיוס מקיסריה, שכיהן כמזכירו של המפקד הגדול בליזריוס, יוסטיניאנוס ידוע כשליט חכם וגדול. הוא ביצע רפורמות שיפוטיות להתפתחות המדינה, עודד את התפשטות הדת הנוצרית בשטח המדינה, ערך קוד של חוקים אזרחיים ובאופן כללי דאג היטב לעמו.
אבל הקיסר היה גם אויב אכזרי לעם,שהעז ללכת בניגוד לרצונו: מורדים, מורדים, אפיקורסים. הוא שלט בנטיעת הנצרות בארצות שנתפסו בתקופת שלטונו. אז, במדיניותו הנבונה, החזירה האימפריה הרומית את שטחה של איטליה, צפון אפריקה, וחלקה ספרד. כמו קונסטנטין הראשון, יוסטיניאנוס השתמש בדת בכדי לחזק את כוחו שלו. ההטפה של כל דת שאינה הנצרות בארצות הכבוש נענשה בחומרה על ידי החוק.
בנוסף, על שטח האימפריה הרומית על פי שלוהיוזמה הופקדה על בניית כנסיות, מקדשים, מנזרים שהטיפו ונשאו את הנצרות לעם. הכוח הכלכלי והפוליטי של המדינה גדל משמעותית הודות למגעים הרווחיים והעסקאות הרווחיות שקיים הקיסר.
קיסרי ביזנטיון כמו קונסטנטין הראשון ויוסטיניאנוס הראשון, ביסס את עצמם כשליטים חכמים ומיטיבים, אשר יתר על כן, הפיצו בהצלחה את הנצרות ברחבי האימפריה כדי לחזק את כוחם שלהם ולאחד את העם.
