На основе услышанной на Кавказе горской легенды כתב את שירו לרמונטוב. "הנמלט" (סיכום קצר יובא במאמר) היא יצירה על פחדן, בוגד הארון, שעזב את אביו ואחיו בשדה הקרב, איבד חרב ורובה, ברח להרים הרחק מן הקרב, והציל את חייו חסרי הערך. השיר נכתב כביכול בין השנים 1840 ו- 1841. תאריך הכתיבה המדויק לא השתמר, אך בתקופה זו היה מיכאיל יוריביץ' בקווקז, הכיר את עצמו במנהגי הצ'רקסים, ראה קרבות עקובים מדם במו עיניו.
Во время сражения полегли все черкесы, в том כולל האב ושני האחים הארונה. האיש הצעיר עדיין חי, ובמקום לנקום בדם, הוא ברח. קרוביו מתו למען חירות וכבוד, אך הארון אינו מכיר זאת, חייו שלו חשובים לו יותר, הוא מבין שהיה עליו לנקום, אך שוכח את החובה והבושה. להרים היו מסורת - הניצולים צריכים לקלוט ולקבור את הנופלים בקרב, ולא להשאיר אותם כדי להשמיץ את האויבים, לרמונטוב גם ידע על כך. השיר "הנמלט" הפאר מזה מאות שנים פחדן, כי הצ'רקסים לא שוכחים כמה לוחמים ואמהות אמיצים.
הארון, שהתגנב בין הסלעים, הגיע אל שלויליד aul. הוא נתקל בשלום ובשקט, כי איש מלבדו לא שב מן הקרב. הצעיר החליט למצוא מחסה עם ידיד ותיק סלים, שהיה שוכב על הלבה, גוזל סבל ומות, ולכן לא זיהה את הזר. הארון עצמו סיפר לו על הקרב, שכולם נהרגו ורק הוא שרד. סלים קיווה לשמוע חדשות טובות עוד לפני מותו, אבל השיחה עם הנמלט העירה את הדם של הלוחם בתוכו. הגוסס בזבז את הפחדן והוציא אותו מביתו. זה מה שהוא כותב ביצירתו של לרמונטוב.
בגידה של המולדת לא נסלח אפילו על ההורים - על זהכתב את שירו לרמונטוב. הנמלט (סיכום קצר מאפשר לך להכיר את העבודה, אבל עדיף לקרוא את זה במקור) קיווה להתקבל על ידי האם. הוא דפק על בית אביו והתחנן לפתוח אותה. אמא מחכה לו מהמלחמה, אבל היא לא מחכה. לאחר שנודע כי בעלה ושני בניה נהרגים, אישה שואלת אם הארון נקם עבורם. הצעיר אומר לא, אבל הוא מיהר לנחם את אמו, להאיר את זקנה. היא מסרבת לבן כזה, כי הוא בזבז את כל הגזע. במשך כל הלילה, מתחת לחלון, נשמעה תחינה, עד שהפגיון עצר את הבושה של האומלל. בין אם הארון הרג את עצמו או מישהו אחר העניש אותו, לרמונטוב אינו מציין. "הנמלט" (שכינינו עתה את התוכן הקצר של היצירה) הוא שיר שהפך לתזכורת למוות המביש של כל הפחדנים והבוגדים למולדת. גופו של גארון אפילו לא הובא לבית הקברות, כלבי החצר שלו ליקקו את דמו.
