פסלים רבים של אדונים קדומים,אלה ששרדו עד ימינו תפסו נישה מיוחדת של יצירות אמנות. יצירותיהם של היוונים הקדומים, הרומאים ועמים אחרים משמחות ומדהימות ביופיין, נכונותם ודיוק הפרופורציות. פסלים כאלה כוללים את ונוס דה מילו, שהתגלו על ידי מלחים צרפתים בשנת 1820 באי מלוס. זה היה המיקום שלה ששימש כמקור שמו של הפסל עצמו.
אפרודיטה היא האידיאל והמודל של יופי ונשיות במשך מאות שנים. כיום הפסל ניצב בלובר, והזמן השפיע על מצבו: כולו מכוסה בסדקים ובסדקים, אין ידיים, אך עם זאת הוא מדהים את המבקרים בתחכום, נשיותו ויופיו. כשהם מגיעים למוזיאון הלובר, אנשים שואלים איפה הלה ג'וקונדה ונוגה דה מילו נמצאים. הפרמטרים של האלה נחשבים זה מכבר כסטנדרט היופי: גובה - 164 ס"מ, ירכיים - 93 ס"מ, מותניים - 69 ס"מ, וכתפיים - 86 ס"מ.
בשנת 1820 נחתו הצרפתים על האי מלוסאיש הים וחוקר הטבע דומונט-דורוויל. כשהלך בכפר, הופתע באחת החצרות לראות פסל לבן שלג של אישה, בו זיהה את אפרודיטה. הבעלים התגלה כרועה צאן פשוט, שהודיע לצרפתי כי חפר את הפסל מהאדמה. דומונט הבין את ערך הממצא, אז הוא הציע לקנות אותו, המסכן הבין שהנווט עשיר מאוד, וביקש סכום גדול מאוד.
כיום ונוס דה מילו עומדת בלובר, וזה הכלבזכות הנווט בעל התושייה והאמיצה. בשלב מסוים, ממצא זה גרם לעונג הגדול ביותר של כל בית המשפט הצרפתי, ודומונט עצמו נהנה מההצטיינות. כעת ידוע הפסל בכל רחבי העולם, והעתקיו מעטרים מוזיאונים ובתים של אנשים עשירים. אפילו מקרים מצחיקים קשורים לזה, כאשר אמריקאית, שהזמינה לעצמו פסל, גילתה שאין לה ידיים. האיש תבע את חברת המוביל, מתוך מחשבה שהגפיים התנתקו במהלך ההובלה, ולאחר זמן מה גילה שלמקור אין נשק.
