לפני שאנחנו מדברים על היחסים של המדינהחברה אזרחית, יש צורך לקבוע מהי החברה האזרחית. איך זה שונה מכל סוג אחר של החברה? בחברה האזרחית, ללא יוצא מן הכלל, זכויות האדם וחירויותיו מובטחות. המדינה ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך זה, שכן היא ערבה לרווחת תושביה. ממשלה מודרנית שנבחרה באופן דמוקרטי אינה יכולה לשלוט באנשים. זה לא מונע מן החברה לחיות במצב של ממשל עצמי.
חברה אזרחית אמיתית ומדינהבקיצור, הם אינם יכולים להתקיים ללא פלורליזם של דעות. חופש הביטוי הוא תכונה חשובה של מערכת יחסים זו. עם זאת, ישנם הבדלים רבים בין החברה האזרחית לבין המדינה.
המאפיין הבסיסי של הקיסרמנגנון הוא כפיפות - שלטון של כפילות של פקידים זה לזה על פי סולם המינוח. חברה חופשית מבוססת על העיקרון של תיאום חופשי. אנשים במערכת זו נמצאים בעמדות שוות. שיתוף הפעולה שלהם מתחיל בזכות אותן שאיפות ורצון משלהן.
מדינה לא יכולה להתקיים בלי חברהשממנו הוא בולט. אנשים החיים יחד זקוקים לארגון פוליטי מסוים ולכוח ריבוני. יש להגן על אינטרסים משותפים. על פי עיקרון זה, מתבססת מערכת היחסים ההדדית בין מבנים כמו החברה האזרחית והמדינה. בקצרה על "השכונה" שלהם טענו אפילו פילוסופים עתיקים. לדוגמה, הוגים של יוון העתיקה בנו תיאוריות שונות על טבעו של הכוח הפוליטי.
קודם כל, המדינה מורכבתהאוכלוסייה, כלומר, החברה האנושית. זה יכול גם להיקרא עם. עם זאת, יש הבדל בין שני המונחים האלה. עם הוא קבוצה חברתית גדולה שחבריה בעלי תכונות תרבותיות משותפות ותודעה היסטורית. אנשים של עם אחד, ככלל, מתנגדים לנציגים של קבוצות אתניות אחרות. כיום, כמה מדינות מתגוררות בשטח של מדינות רבות. עם כל ההבדלים ביניהם, הם כפופים גם לכוח פוליטי. יחסי הגומלין בין החברה האזרחית והמדינה, בקיצור, צריכים להוציא מכלל אפשרות את האפשרות של סכסוכים בין עמים החיים באותו "בית".
במשך מאות שנים, החברה האזרחית והמדינה התפתחו במקביל. האבולוציה הזאת ניתן לתאר בקצרה כדלקמן.
На начальном этапе происходило складывание תנאים מוקדמים להופעתה של החברה האזרחית. תחילה בצורת רעיון תיאורטי. המושג "חברה אזרחית" הופיע במאה ה XVIII. יתר על כן, החוקרים של אותה תקופה השתמשו ניסוח זה במובן שונה במקצת מאשר היום. לדוגמה, בשנת 1767, הפילוסוף הסקוטי אדם פרגוסון קרא לחברה האזרחית את התכונה העיקרית של הציוויליזציה האירופית בכלל.
דוגמה זו מראה מאפיין חשובתודעת תושבי העולם הישן של אותה תקופה. בעת העתיקה, ימי הביניים ועד המאה ה -19, אנשים האמינו כי אין הבדלים בין החברה האזרחית למדינה. ניתן להסביר בקצרה את ההיגיון הזה על ידי המחשבה שהאוכלוסייה לא הוכרה כעצמאית. מוסדות דמוקרטיים ומכשירים לוויסות עצמי טרם הוקמו. אנשים תמיד התייחסו לכוח כאל זכות טבעית ובלתי מוגבלת של מלכים. לצאת נגד עקרון זה ולאתגר אותו נחשב, אם לא פשע, אז טיפשות.
תפיסת החברה האזרחית של ימינוהופיע בזכות עבודותיהם של פרנסיס בייקון, תומאס הובס, ג'ון לוק, ז'אן ז'אק רוסו, צ'רלס מונטסקייה וכמה הוגים אחרים. במאה ה -18 החל שלב הלידה של הדמוקרטיות המודרניות הראשונות. המאבק במלכות מוחלטות הוא שגרם לתנופה להבנת השינויים בחברה האירופית.
בהדרגה מדעי הרוח הצליחולנסח את העיקרון שלפיו החברה האזרחית ושלטון החוק מתקשרים (ניתן לתאר בקצרה "חוזה חברתי"). כוח ואנשים זקוקים לעמדות מסוימות, "כללי משחק" המסדירות את מערכת היחסים שלהם. החברה האזרחית מופיעה ברגע שבו המערכת הפוליטית מכירה בזכות האדם לחופש, מדגישה את חשיבות רכושו הפרטי, עצמאותו הכלכלית. אדם עצמאי הוא מה שבנויה החברה המתקדמת ביותר. בלעדיה, צמיחת הרווחה והיציבות היא בלתי אפשרית.
באילו תחומים אחרים באה לידי ביטוי האינטראקציההחברה האזרחית והמדינה? אם לדבר בקצרה על נקודות הצומת שלהם, אי אפשר שלא להזכיר את הצד החקיקתי בנושא זה. יסודות החיים הציבוריים והמדיניים קבועים בחוקה. החוק העיקרי הזה הוא המודל המשפטי של החברה. בעזרת החוקה אזרחים יכולים להגן על האינטרסים שלהם במקרה של סכסוכים ומצבים שנוי במחלוקת. עמידה בנורמות קבועות מסייעת בכינון סדר משפטי איתן ויעיל בחברה.
החוקה היא החוק העיקרי, אך מלבד זאתישנם חוקים רבים אחרים. בסך הכל הם מחולקים למספר קבוצות המווסתות אזור מסוים בחברה. ישנם גם חוקי עזר המסייעים להבהיר בכל מקרה ספציפי של אכיפתם.
בית משפט עצמאי הוא כלי נוסף שקובע את הקשר בין שלטון החוק לבין החברה האזרחית. בקצרה על השפעתה יש להזכיר, ולו משום שבאמצעותה אנשים יכולים לאכוף חוקים.
בית המשפט הוא המנצח העיקרי של החוקה. ואם המסמך עצמו הוא רק הצהרה, אז בעזרת תהליך יריב, החברה מממשת את העקרונות הכתובים הללו.
לתפקודו של פוליטי יעילהמודל דורש אחריות הדדית, איתה החברה האזרחית והמדינה צריכים להתייחס זה לזה. הפילוסופיה ענתה בקצרה ובמקביל בקצרה על שאלת המתכונת בה יחסים אלה צריכים להתקיים.
המדינה לוקחת אחריותלהגן על כל אזרחיה. המכשיר העיקרי המתקן את התנהגות הרשויות הוא החוק. זה אינו כולל שרירותיות מנהלית ומונע מהמדינה להשמיד חברה אזרחית עצמאית.
הפעילות הממלכתית מחולקת למספרסוגים: מבצעת, שיפוטית וחקיקתית. מונטסקייה הפך למחבר המושג הזה. בניסוח תיאוריית העידן שלו בספר "על רוח החוקים", הוא הסתמך על מחקרי קודמיהם המפורסמים לא פחות: אריסטו, אפלטון ולוק. עקרון הפרדת הרשויות הפך את הבסיס להכרזת זכויות האדם, שאומצה בצרפת בשנת 1879.
היישום של מודל זה הוא הדוגמה הטובה ביותר לאיךהמדינה, החוק והחברה האזרחית מתקיימים יחד. ניתן לתאר בקצרה קשר זה בדוגמה של הפרלמנט, הגוף המחוקק. במדינה הנשלטת על ידי שלטון החוק, הוא בלתי תלוי בנשיא ומקבל החלטות עצמאיות. לפיכך, שני המוסדות הללו מהווים איזון נגד זה לזה. אליהם מחובר גם בית משפט עצמאי. שלישייה זו יוצרת איזון אינטרסים. שום כוח לא יכול להקים דיקטטורה ולכפות את דעתו על אחרים. כך מכבדים את הזכויות והחירויות של כל תושבי המדינה, כי גם הנשיא וגם הפרלמנט נבחרים על ידי אנשים. כך מיושם עקרון הייצוג העממי. בקבלת ההחלטות חברי הפרלמנט למעשה מגשימים רק את שאיפתם של מצביעיהם. כך החברה האזרחית משפיעה על החיים במדינה, הופכת אותם לטובים ונוחים יותר. אם הפרלמנט או הנשיא מפרים את זכויותיהם של אנשים, הם יכולים לפנות לבית המשפט ושוב להגן על האינטרסים שלהם בעזרת כלים לגיטימיים.
באופן מסורתי מאמינים כי המחוקקהוא עליון, כיוון שהחוקים אינם משתנים לכולם. אבל זה גם לא מוחלט. לרשות המבצעת ישנן זכויות רבות, בפרט היא יכולה להפעיל יוזמות חקיקה וכן להשתמש בזכות הווטו. עם כל אלה, היא מחויבת לציית לחוקה ולנורמות אחרות שאומצו רשמית.
באשר לבית המשפט, זה חשוב לא פחות עבוראדם אחד, ולכל המדינה. מוסד זה צריך להיות עצמאי מריבות פוליטיות, תככים ואהדות אינדיבידואליות. רק כך הוא יצליח לשמור על איזון הוגן בין החברה האזרחית למדינה. לאחר שניתחנו בקצרה את עקרונות הפעולה של כל ענפי השלטון, יש לציין כי הפרדתם בשום אופן אינה אומרת סתירה מהותית. במקרה של מאבק בין מוסדות המדינה, כהמשך הגיוני, מתחילה גידול בשחיתות, ולאחריה ירידה כלכלית וירידה ברווחת האנשים.
ניתן לחלק את הזכויות והחירויות של האזרחים לשלושהקבוצות עיקריות. הראשון הוא פוליטי. זה כולל חופש של אסיפה שלווה, הזכות להשתתף בבחירות (להיבחר ולבחור) ובממשלה. הקבוצה האזרחית היא הרבה יותר בסיסית. הוא מורכב מההיבטים הבסיסיים של חופש האדם: תנועה, חיים, חופש ביטוי, מחשבה וכו '.
אם המדינה לא מגנה על עקרונות אלה, היאיוצא לדרך הדיקטטורה והטוטליטריות. חשובה גם הקבוצה השלישית של חירויות וזכויות, המשפיעה על הצד הכלכלי, התרבותי והחברתי בחייהם של אנשים. למשל, זה כולל את העיקרון החשוב ביותר של פגיעה בקניין פרטי.
