לעתים קרובות מאוד, המשבר הווגטטיבי נקרא המונח"התקף חרדה", אך מהות המחלה אינה משתנה מכך. זהו מצב ספונטני ממוצא לא אפילפטי, המתבטא בהפרעות אוטונומיות פולימורפיות שמעוררות פעילותם של מבנים צמחיים מרכזיים. במילים פשוטות, זהו סוג של מצב לא מספק של הגוף, המופיע עם הפרעות סומטיות, נפשיות, אנדוקריניות, כמו גם תחת השפעת סמים. אך ברוב המקרים, המשבר האוטונומי הוא סוג חריף של הפרעה נוירוטית ומלווה בהפרעות נפשיות מובחנות. הפרעת פאניקה כזו חוזרת באופייה, כלומר היא חוזרת באופן שיטתי לאחר פרק זמן מסוים, ומשך זמן ההפוגה תלוי בגורמים רבים. מטבעם, לרוב, פרוקסיזמות פסיכו-צמחיות יש נטייה תורשתית, כלומר אלמנט כלשהו בגנטיקה, ותלויים בתפקוד לקוי של מבנים צמחיים.
מה הדינמיקה של הפתולוגיה הזו?ראשית כל, מעקב אחר דפוס מסוים המאפשר לתאר בבירור את קטגוריית הגיל של החולים. אז משבר צמחתי נצפה לעיתים קרובות יותר בקרב נשים שהגיעו לגיל 20-40, ולהחמרתה הראשונה, למעשה, אין שום סיבה משמעותית. ההתקף מתגבר תוך מספר דקות ומלווה במכלול של הפרעות אוטונומיות: חוסר אוויר, טכיקרדיה, כאבים או אי נוחות באזור עצם החזה, הזעת יתר, רעידות בלתי ניתנות להעלאה, גלי חום או קור, תחושת אווז, סחרחורת, קלילות, התעלפויות, התכווצויות בבטן, בעיות עיכול, סוער. מתן שתן תכוף. משבר וגטטיבי, אשר הסימפטומים שלו מפעילים עומס ולחץ משמעותי ברוב כל האיברים הפנימיים, אינו מהווה איום ממשי על החיים, אך הוא משפיע מאוד על המצב הפסיכולוגי. בנוסף, תסמינים היסטריים מאפיינים גם את הפתולוגיה הזו, בפרט, אישיות מפוצלת, הזיות, טירוף, אובדן הכרה, מוטיזם, תחושת ניתוק מהעולם הזה. לפעמים משבר צמחתי מלווה בסחרחורות ובהפרעות שיווי המשקל האחרות.
אם אנחנו מדברים על הפרעת חרדה, אזיש להדגיש נטייה מסוימת להישנות, מכיוון שתדירות ההתקפים הבלתי צפויים יכולה להשתנות מכמה פעמים ביום לכמה פעמים בשנה. ממספר החזרות על התקפים, חולים רבים חוששים מטורפים מהתקפי חרדה הממשמשים ובא. אצל חולים, agoraphobia מתחיל להתקדם, כלומר, לקראת החמרה נוספת, הם נמנעים ממקומות צפופים, וכביכול, מחפשים "פינות" מבודדות לפיגוע הבא.
קשה מאוד לאבחן משבר צמחתי,שגם הטיפול בהם קשה מאוד. לצורך אבחנה מדויקת יש צורך להחריג לחלוטין את כל המחלות הקשות עם תסמינים דומים, למשל, כמו אפילפסיה, אסתמה של הסימפונות ואחרות. כמו כן, פתולוגיות נפשיות אינן יוצאת דופן, בהן כמה פוביות, סכיזופרניה, דיכאון אנדוגני דומים למשבר צמחתי. לאחר בדיקה מפורטת, מומחה מנוסה צריך ליצור קשר ידידותי עם המטופל על מנת להעביר באופן מהימן לתודעתו את מהות המחלה, וכן להסביר כיצד ניתן למנוע התרחשות התקפות. הדבר החשוב ביותר הוא להעביר למטופל את הרעיון שלמרות חומרת התקפי הפאניקה, אין לו סיבה לחשוש לחייו, מכיוון שמחלה זו אינה מהווה איום ישיר. כמו כן נקבע טיפול תרופתי אינטנסיבי, הכולל נטילת תרופות נוגדות דיכאון כמו אמיטריפטילין, דוקספין, קלומיפרמין, טיאנפטין ובנזודיאזפינים, למשל אלפרזולם, לורזפאם. הקבוצה הפרמקולוגית הראשונה פועלת לאט מאוד ולפעמים מלווה בהידרדרות, ונציגי קבוצת התרופות השנייה מתחילים לפעול מהר יותר, אך יש להגביל את מהלך הטיפול כזה מכיוון שהם יכולים להיות ממכרים מאוד בגוף. הטיפול משולב עם אלמנטים של טיפול בתחזוקה.
Пациент должен научиться своевременно купировать משבר וגטטיבי, למשל, עם טבלית Relaniumium מתחת ללשון, רק אז תוכלו לצמצם את מספר ההתקפים ולהקל משמעותית על מצבכם.
