ההיסטוריה של התפתחות הארכיטקטורה בשטחרוסיה המודרנית ניתן לחלק לארבע ציוני דרך. השלב הראשון הוא אדריכלות עץ ואבן, מהמאות XV-XVI. השלב השני - המסורת של בניית המאה XVII-XIX. התקופה השלישית היא המאה העשרים, הרביעי הוא ההווה.
בשנות השלטון הסובייטימגורים ומתקנים ציבוריים עברו מספר שינויים שאינם יכולים להיקרא חיוביים. האדריכלים שאלו את הרגעים הגרועים ביותר מהדרך הקיימת לפתרון בעיות הדיור, תוך התאמתו למציאות חדשה, אפילו קשה יותר.
בתחילת שנות העשרים של מנהיגות המאה העשריםרוסיה הסובייטית לא שקלה את הצורך לגייס נכסים למגורים חדשים. הבעיה עם יישובם מחדש של האזרחים נפתרה על ידי "דחיסה" לשמצה של הדירות הרגילות ביותר, אשר מאוחר יותר הפך קהילתי.
בערך באותו זמן, הסובייטיאדם מופיע מילה כמו "צריף". זהו ניסיון נוסף של השלטונות להשתמש בעבודת קודמיהם, שהתיישבו בצריפים במפעל ובצוות בית-חרושת זול. בבניינים מסוכנים כאלה בתקופה שלפני המהפכה, משפחות של עובדי פלדה, כורים, טרנר, מטחנות, וכו ', הצטופפו יחד.
ברק הוא מבנה מלבני מאורךטופס, המורכב קומה אחת. חדרי המגורים ממוקמים משני צדי המסדרון, המשתרע לאורך כל הצריף בחלקו המרכזי. בקצה אחד של הבניין יש אזור בישול, בקצה השני - גוש כלכלי.
Барак – это временное жилище.כך הוא הוצג בפני העובדים על ידי ראשי המפעלים. על פי רעיון "האופטימיזציה", ביתו של בית הקסרקטין אמור לשרת לא יותר מחמש, עשר שנים לכל היותר. למעשה, דיירים רבים השקיעו בצריפים במשך יותר משלושה עשורים.
בשנות החמישים של המאה העשרים,היישוב המסיבי שאפשר למיליוני עובדים לעזוב את הצריפים לתמיד. זה היה אירוע ציון דרך. בתקופה זו יצאו בארץ מבני בטון מזוין, מהם הוקמו מגורים רבי קומות.
בניגוד למבנה הכאוטי של הצריפים והדחסות על פי עקרון ההתיישבות הקהילתית, מיקום הבתים החדשים הוכפף לתכנית אדריכלית קפדנית.
הוא שיקף סוללות, כיכרות, מחלפי תחבורה, מבני ציבור, מוסדות חינוך, בריאות, ספורט, תרבות ופנאי.
הבסיס של הבניין הקדמי הפך אופייניבניין מגורים בן חמש קומות. לא היו בו מעליות או שמץ של נוחות. אבל היו שם מאות דירות כלובים צפופים עם מתקנים סניטריים משולבים. גובה התקרות בהם היה הנמוך ביותר האפשרי.
הודות לחרושצ'ובים, ניתן היה לשפר משמעותית את תנאי החיים של פועלים סובייטים שעברו לבניינים חדשים ממרתפים, דירות קהילתיות וצריפים.
הפריסה הסטנדרטית של הרבעים מסופקתאזור מגורים של מספר מסוים של בניינים בני חמש קומות ואחד ציבורי. השטח הציבורי כלל בתי ספר תיכוניים, גני ילדים, חנויות מכולת ותשתיות חברתיות נוספות.
