בין הסמלים הנערצים ביותר על עמנו,יש אחד - סמל שויסקאיה-סמולנסק של אם האלוהים. הסיפור שלנו ילך עליה. אבל קודם כל, כמה מילים על האופן שבו הגיעו לרוסיה האייקונים המופלאים של אם האלוהים, הנערצים כל כך בארצנו במשך מאות רבות.
הסמל הראשון המתאר את הבתולה הטהורה ביותר צויר במהלך חייה על ידי האוונגליסט הקדוש לוק. זה נקרא בשם "Odigitria", שפירושו "מדריך" בתרגום.
האייקון צויר בעיר אנטיוכיה, וגםלאחר שעברה דרך ארוכה בירושלים, בקונסטנטינופול ובסמולנסק, הגיעה למוסקבה. לאחר זמן מה חזר המקדש לסמולנסק, ולמוסקוביטים נותרו עם שני עותקים ממנו.
במסורות ציור האייקונים האורתודוכסים,כמה קנונים של כתיבת דמות הבתולה. המדובר נקרא "סמולנסקאיה". נכון לעכשיו, יש הרבה רשימות ממנו. אחד מהם הוא אייקון שויה-סמולנסק של אם האלוהים.
הארץ הרוסית ידעה אסונות רבים.בין שאר עונשי האל, היו מגיפות איומות שגבו אלפי חיים. אחד מהם קרה בעיר שויה. מכת מגפה ביקרה אותו בשנת 1654. תושבי העיר היו חסרי אונים לחלוטין לנוכח הנגע הזה, כי עדיין לא היה סיוע רפואי. מדי יום הובלו עשרות הרוגים לבית העלמין, והכמרים לא הספיקו לשרת אותם.
ניתן היה לבקש רק השתדלותהאל האל ואמו הטהורה ביותר. למטרה זו הוחלט להתפלל לפני התדמית החדשה והכתובה שלה. למרבה המזל, אמן מיומן נמצא - צייר האייקונים גרסים איקוניניקוב. האמן השתמש בסמל ההודגטריה סמולנסקיה כמודל. המסורת אומרת שבמהלך כל ימי העבודה, תושבי העיר ששרדו התפללו בדריכות ושמרו על הצום.
את הנס הראשון הראה הסמל בסדנהגרסים. לפתע, תכונותיה של אם האלוהים השתנו מעצמן, והיא קיבלה מראה שונה. לאחר מכן, כאשר האייקון המוגמר כבר הובא לכנסיית התחייה, כולם הרגישו ארומה בלתי מוסברת. כשראו בכך סימן משמח נפלו תושבי העיר על ברכיהם והחלו להתפלל בלהט. וסמל השויה-סמולנסק של אם האלוהים הציל את העיר. המגיפה שככה ועד מהרה נעצרה כליל. כעבור שנה הקימו תושבי העיר אסירי תודה קפלה לזכר האירוע הזה.
בשנת 1666, ועדת בישופים מיוחדתהעניק לסמל מעמד של פלא. זה התרחש לאחר שיותר ממאה אנשים נרפאו ממנה תוך שנה וחצי, וכל המקרים נרשמו רשמית. מאז, היא קיבלה את שמה הנוכחי. מועד החג נקבע ב -15 בנובמבר - יום הצלת העיר מהמגיפה.
באותן שנים ראשונות נבנו ערים בעיקר מעץ. לא פעם קרה שהשריפה הרסה אזורים שלמים בהם. שויה שרד גם כמה שריפות גדולות. בכל פעם נגרם נזק גם לכנסיית התחייה, שם היא תמיד הייתה נוכחת, ובכל פעם הסמל נותר ללא פגע. בשנת 1848, האייקון שויה-סמולנסק של אם האלוהים הציל את העיר שוב ממגיפה. הפעם ביקרה אצל שויה כולרה.
לאורך ההיסטוריה שלה, הדימוי המופלאראה ראשים מוכתרים רבים ובני הבית השולט. תפארתו הייתה כה גדולה, עד שביקרו בעיר הם ראו את חובתם לבקר בכנסיית המתים ולהתפלל בה. כשהשנים הקשות של המאבק נגד אלוהים הגיעו למען הכנסייה, אנשים נאמנים לאורתודוקסיה שימרו את האייקון. חלקם שילמו בחייהם. יש מקרה ידוע כאשר בני כנסיית הכנסייה התנגדו לשלטונות, שהחרימו חפצי ערך של הכנסייה וחרגו על המסגרת היקרה של האייקון. חלקם נורו, אחרים נשלחו לכלא.
היום, מדי שנה ב -15 בנובמבר, ביום חגיגת הסמל הקדוש, מתקיימת תהלוכת הצלב בעיר, בה לוקחים חלק תושבי שויה ועולי רגל מערים אחרות.
