בפולין, 25 בדצמבר 2014 נכנס לתוקףתקנות חדשות להגנה על זכויות הצרכן, אשר פותחו על ידי משרד המשפטים, תוך התחשבות בהוראות הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית. משרד המשפטים יש תקנות יעיל ומשולב כי להתמודד עם אחריותו של המוכר על איכות הסחורה נמכר. מה זה אומר עבור הצרכנים?
ראשית, החוק החדש מבטיח לקונים קבלת מידע ממצה ומשמעותיעוד לפני סיום החוזה. כאן חשוב לציין כי הקונה מקבל זכות כזו לא רק ביחס לחוזים סיכם בארגון, אלא גם לחנות רגילה.
שנית, החוק מציג הוראותלהקל על האוריינטציה של הצרכן בעלויות הקשורות לסיום החוזה. בהתאם לתקנות החדשות, כעת המוכר חייב להודיע לקונה על כל העלויות שהוא נושא בקשר עם סיום החוזה.
אז, למשל, אם הקונה משלם את הסחורהבאמצעות כרטיס אשראי, דמי עמלה לא יעלה על הסכום המסופק עבור אמצעי תשלום זה. בנוסף, החוק אוסר על גבייה של עמלות גבוהות מדי בגין השימוש בקו החם, שבו משתמשים הלקוחות להבהרת נושאים הקשורים לסיום ההסכם.
שלישית, התקופה עולה מ -10 ימים ל -14ימים שבהם הקונה יכול לסגת מהחוזה מבלי לספק נימוקים. לפיכך, הרוכש מקבל פרק זמן ארוך יותר לקבלת החלטה. החוק גם קובע מצב שבו לצרכן לא מסופק מידע על תקופת ההסבה של 14 יום: במקרה זה, הקונה יכול לסרב לסחורה בתוך שנה אחת (בעבר התקופה הייתה 3 חודשים). בנוסף, אם הקונה לא קיבל מידע על העלויות הכרוכות בהחזרת הסחורה, החוק פוטר את הצרכן מתשלום עלויות כאלה.
В-четвертых, закон о защите прав потребителя משחזר את הרשומה של הצרכן "פגם" (בעבר היתה הגדרה של "אי ציות של סחורות עם החוזה"). לכן, הקונה מקבל יותר חופש בעת בחירת התנהגות במקרה של קניית סחורות עם פגם. בעבר, קודם כל, הקונה יכול לדרוש מתן תיקון או החלפה של הטובין. עכשיו, הקונה רשאי גם לדרוש הפחתת מחיר, או שהוא רשאי לבטל את החוזה לחלוטין.
החוק גם מרחיב את אחריות המוכר ל -5 שנים בגין ליקויים בנכס שנרכש.
יתר על כן, החוק מחזיר את הבקשההוראות חוק מתחום המשפט האזרחי הנוגעות לערבויות לצרכן. המשמעות היא שאם היזם המספק את הערבות הצביע בצורה לא מדויקת על תוכן הערובה או משמעותה, הרי שלצרכן יש את הזכות ליישם את זכויותיו, הניתנות לו בחוק האזרחי. במקרה שהערב לא קבע את תקופת האחריות המדויקת, הערבות תקפה לשנתיים.
ואילו יתרונות נותן החוק הזה ליזמים?
ראשית, תקנות אחידות לכל אזור האיחוד האירופי,מה שמקל מאוד על עשיית עסקים הן באיחוד האירופי והן מחוצה לה. שנית, החוק מגדיר באופן ברור את גודל המידע, מתי וכיצד על היזם למסור מידע זה לצרכן. החוק גם מגדיר בבירור את הכללים לסירוב למלא את תנאי החוזה, לרבות בתחום חישוב המועד, בנושאים הקשורים לעלויות החזרת הרכישה, והחוק מציין גם מי משלם את ההוצאות וב מהו הסכום כתוצאה מאי קיום החוזה ותנאיו. יתר על כן, החוק כולל כללים כיצד להשתמש בפריט שנרכש במהלך התקופה בה ניתן לסיים את החוזה. כך, הכנסת כללים ברורים, במיוחד בתחום בו לא הייתה תקנה מפורטת עד כה, מקלה על היזמים גם לעמוד בהוראות החוק עצמה, וגם מקטינה את עלויות העסקים.
בנוסף, החוק מתקןאחריות של כל מוכר לאיכות הסחורה. בעבר היזם היה אחראי על איכות הסחורה בשני תחומים: על פגמים ועל אי עמידה של הסחורה בחוזה, דבר שהסבך והגדיל את העלויות באופן משמעותי כאשר בוחנים מחלוקות שונות.
גם חוק הגנת הצרכן החדשמקל על הגשת ועיבוד תביעות, שכן הוא כולל הגדרות ברורות הנוגעות להחזר תביעות הקשורות לפגם של הפריט הנמכר בשרשרת המוכרים. פתרון זה מקל על מוכר הקצה להחזיר את עלויותיו שנגרמו לו בביצוע התחייבויותיו במסגרת אחריות של סחורות שנרכשו מספק או יצרן והן פגומות.
