קופרין אלכסנדר איבנוביץ 'החל לכתוב בפנייהמאות שנים. זו הייתה תקופה די קשה לרוסיה וגם לאירופה. לפיכך, אחד הנושאים המובילים בעבודתו הוא הכרזת האידיאלים ההומניסטיים, בלתי ניתנים לערעור ובסיסי לכל הזמנים. בהקשר זה, זה הופך להיות רלוונטי לחקר נפשו של אדם המוצא את עצמו במרכז עולם לא מושלם, תוך חשיפת הצדדים הקלילים והכהים שלו כאחד.
בשנת 1990, הסופר מפרסם ב- Don Speechהסיפור "מוציא להורג של אינגולסטאד". הביקורות של אנשים על אנשים במקצוע זה תמיד היו שליליות, אבל דווקא אדם כזה הופך להיות אישיותו של קופרין של חסד ותגובתיות. ופישרור הזמן ומקום הפעולה אפשרו לשחזר מצב חיים טבעי לחלוטין המשתלב במרחב היסטורי מסוים ומושך את תשומת ליבם של הקוראים לערכים בלתי ניתנים לערעור.
הסיפור "התליין" - השם שאחריומפושט - מתחיל בתיאור המצב הפוליטי הקשה בעיירה קטנה בבוואריה - אינגולשטאדט. בסוף שנת 1199 התנהל מאבק בלתי מפורש ברחבי גרמניה בין שתי קבוצות עוצמתיות: הגואלפים, תומכי האפיפיור, ומתנגדיהם, הגיבלינים. תושבי הארץ היו מעורבים בזה, מדוכסים ועד איכרים פשוטים. לעתים קרובות האויבים היו בני אותה משפחה, ותככים, בגידה, שכירי חרב הפכו לדבר שבשגרה. נראה שהטבע עצמו קשור לעימות זה בין אנשים. אפילו הוותיקים לא זכרו חורף כה קשה והכפור שקשר את כל היצורים החיים, ובשמיים רבים ראו צלב לוהט ענק או שני ירחים. כל אלה, לטענת אסטרונומים ושרלטנים, סחבו את סוף העולם, ושיחות כאלה תמיד ריגשו את החברה. אז מתחיל סיפורו של א 'קופרין (קראת את הסיכום שלו).
התאריך של המתרחש מצוין בבירור.בליל חג המולד התקרב מטייל עייף לחומות אינגולשטאדט. כשהוא לבוש במעטה פרוותי אך מרופט וכובע הרגיש, הוא הפנה לעתים קרובות את גבו לרוח וניסה לנשום את נשימתו. המצב הסתבך על ידי פרחי שלג, בהם אנשים לפעמים נדבקו לברך. במבט ראשון הבגדים נתנו תמונה מלאה על אישיותו. עם זאת, המראה הגרוע של הזר לא היה תואם במיוחד עם מדרגות כבדות וחרב שהוחבאה מתחת לחליפה, מה שמעיד שלא מדובר בסתם בורגר או דייר קטן.
רבים מסיפוריו של קופרין הם דרמטייםוההתרגשות מהעלילה. ניתן לעקוב אחר תכונות אלה ב"הוצאה לפועל ". המטייל, שעצר בחפיר שהקיף את העיר מכל עבריה, ציין במורת רוח שהגשר כבר הועלה. אבל הוא, ככל הנראה, הכיר היטב את האזור, כשהוא המשיך מיד. לאחר שהלך מאתיים צעדים לאורך החפיר, החל הזר לרדת בביטחון, ורמס את השלג לפניו. לפחות שעה עברה לפני שהוא היה בצד השני. לאחר שיצא מהחפיר, מצא המטייל חבל בכיסו, בנה ממנו לולאה חזקה שאותה השליך על שדרת הכניסה. כעבור מספר דקות הוא חצה בנדיבות את הגדר ובסופו של דבר הגיע לאינגולשטאדט.
העיר נראתה נכחדה. לא היו אנשים ברחוב וכל השערים והדלתות היו נעולים. רק פה ושם דרך הסדקים בדלתות והתריסים, פרץ אור האש.
הסיפור "התליין" קופרין ממשיך בתיאורניסיונותיו הלא מצליחים של הגיבור למצוא מקום לינה. ראשית, הזר ניגש לבית הגדול ודפק על הדלת. הייתי צריך לחכות הרבה זמן. לבסוף, שאל הבעלים באי-רצון מאחורי הדלת שהביא השטן. לבקשת האורח להכניס אותו לביתו, השיב בסירוב והתעללות קטגורית. כדי להגביר את הפחד הוא איים להוריד את הכלבים. על כך ענה המטייל בהתעללות ואמר: "נראה, מר בורגרמייסטר, כי תשיר מחר." גיבור הסיפור התברר כלא כל כך פשוט - השיחה המתוארת ותוכנו הקצר מובילים למסקנה זו.
"התליין" ממשיך בדיאלוג השומרים, אשרשמע בטעות מטייל אורב בנישת הדלת. הם טענו שהחיים בעיר נעשו רעים מאוד לאחר גירוש הדוכס הנרי על ידי הגיבלינים, ושהם מוכנים לכל דבר שיחזיר אותו. מילים אלו עוררו חיוך מרוצה מהזר, שנראה מוזר על פניו הקדחתניים.
המטייל הסתובב בכל העיר, אבל בכל מקום:וליד בית עשיר, ובצריף עני - שמעתי בתגובה לבקשה לאפשר לי להעביר את הלילה רק בקללות. התנהגות זו של תושבים מקומיים הוסברה במילותיה של אישה זקנה אחת. היא אמרה לאורח הבלתי צפוי שמחר היא מוכנה לקבל אותו ולהאכיל אותו במנות הכי טעימות. אבל היום הוא ערב חג המולד, מה שאומר שיחד עם האורח היא תכניס את כל הצרות שלו לביתה. אף נפש חיה אחת בכל אינגולשטאט לא ריחמה על הנוסע הקפוא והרעב - זו המסקנה שאליה מובילה עלילת היצירה וסיכומה. התליין מראה כיצד אמונה טפלה פופולרית עלולה לגרום לאסון. הנוסע כבר היה מותש לחלוטין: רגליו לא צייתו, ועיניו נעצמו בנסיעה. עוד קצת - והוא יכול ליפול לתוך השלג, ולא להתרומם שוב.
בחיפוש אחר מחסה, ניגש גיבור הסיפור אל עצמודנובה. ופתאום, הרחק מהבניינים, ראה בית די גדול ומוצק, שבלט בצורה ניכרת על רקע צריפים עניים שנבנו בפאתי. לא הייתה גדר מסביב, אז הזר הצליח ללכת לחלון עצמו, שלא היה סגור בתריסים, ולהסתכל פנימה. בחדר הוא ראה את התמונה הבאה. ליד השולחן ישב גבר גבוה עם כתפיים וצוואר רחבים, ידיים ענקיות. הכל במראה שלו הסגיר "כוח פיזי נורא" - מציין אלכסנדר איבנוביץ' קופרין. אבל הדבר העיקרי שמשך את עינו של המטייל היה פנים קודרות מאוד ומקומטות. לזר נדמה היה שחיוך מעולם לא נגע בו. נערה מתבגרת עמדה ליד השולחן ושירתה את הבעלים.
הנוסע דפק בדלת וקיבל אישורלהיכנס. הוא מצא את עצמו בחדר מחומם לוהט והריח ריח של בשר צלוי. באופן בלתי צפוי, הבעלים פרץ להתעללות, וממנה נבע שהיום ומחר הוא לא מתכוון לעבוד. אבל כשראה שהוא לא הבין, הוא היסס. הוא לא סירב לאורח, שאותו הכיר כמאסטר, במקלט, אלא הביע דאגה לגבי סבירות היותו כאן. המשמעות הייתה שהאורח יעזוב את הבית ברגע שיגלה מי גר בו. עם זאת, הנוסע העייף והרעב לא שאל שאלות, אלא רק השיב שלא אכפת לו מפעילותו של המאסטר. בישיבה ליד השולחן, האורח התחיל לאכול.
הזר שאכל את הבשר לא הבחין בכך מידהבעלים עומד באמצע החדר ואינו מתיישב ליד השולחן. הוא התחיל לומר שהוא מרגיש נבוך כי הוא הפריע לארוחה של מישהו אחר. אבל האיש סירב בתוקף לארח לו חברה, ובמשך זמן מה האורח השאיר אותו לבדו. רק לאחר זמן מה, כשהנוסע היה מרוצה, שתה יין ריחני וחש אושר לאחר מספר ימי נדודים, הוא שוב הביט בבעלים. הוא עורר תחושת הכרת תודה וכמה רחמים מוזרים. לפתע, הזר קם מהשולחן, הציג את עצמו: "הנרי השני, ליאו-אנה..." ובטון ציווי הורה לבעלים למסור את שמו. האחרון נפל על הרצפה מולו וקראה בבלבול שהוא קרל אייזנמן, התליין המקומי. ביקורות על עיסוקו לא יכלו להיקרא טובות. זה מסביר מדוע הוא פחד להציג את עצמו מיד.
הדוכס הזעיף את מצחו בהתחלה, אבל מיד הוציאחרבו ושטח איתה את אדונו על הכתף. זה היה נוהל אבירים. כך מסתיים הסיפור - קראתם את התקציר שלו - "התליין". נותר רק להוסיף שקרל פון אייזנמן מת כגיבור, שהגן על הדוכס שלו. לאחר מותו של התליין לשעבר של העיר אינגולשטדט, פסקה גם משפחתו, כיון שלא היו לו בנים.
סיפוריו של קופרין מספרים לעתים קרובות על אישיות,ניחן במיטב התכונות המוסריות. יתר על כן, הספקים שלהם מתגלים כאנשים חסרי ערך כלפי חוץ. מצב דומה ניתן לראות בעבודה זו.
בעולם מטריד מלא באכזריות ואדישות אנושית, התליין המבוזה והדחוי בא לעזרתו של מטייל לא מוכר. מטבעו של פעילותו וציות לרצונו של מישהו אחר, הוא נאלץ ליטול את חייהם של הנידונים, ולכן הוא נראה חסר לב. אבל באינגולשטאדט, שקועה בעוינות ובשנאה, כשמושגי הכבוד והחובה נשכחו, רק אייזנמן מסוגל לחמלה ולאנושיות. הוא אינו מרשה לזר מוחלט למות, ובתגובה, שליט סקסוניה מגלה לו כבוד, מכיר בזכות לסליחה ולמוות מכובד – רגע חשוב לימי הביניים.
אז גיבורי הסיפורים של קופרין מכריזים על אהבה ואמון באנשים, על גדולת מחשבותיהם ומעשיהם.
