מיכאיל אלכסנדרוביץ שולוכוב היה עד ומשתתף באירועים העקובים מדם של מלחמת האזרחים שסחפה את ארצנו בתחילת המאה העשרים. היחס של הקוזקים למהפכה, חומרת בחירת הצד הנכון והצורך להרים נשק על האחים - כל זה חווה הכותב עצמו. והחוויה הזו הפכה לסיפורי דון של שולוכוב, סיכום עליהם נבחן במאמר.
Рассказы, вошедшие в сборник, - сухие, סיפורי חיים לא רגשיים ולכן אמינים להפליא של אנשים שונים שנפלו תחת גלגלים חסרי רחמים של שינוי מהפכני. אפילו המוות מתואר בשגרה קיצונית, שבה מורגשת הטרגדיה המדהימה של הזמן, בה היציאה מהחיים מוכרת ובלתי ניתנת לציון.
מסקנות מסקנות בפני הקורא סיפורי דון של שולוחוב. סיכום העבודה עשוי לשמש עדות נוספת לכך.
בסך הכל האוסף כולל עשרים סיפורים,אך אנו נבחן רק מעטים מהם, מכיוון שהיקף מאמר אחד אינו מאפשר לנו לתאר את כל "סיפורי דון" של שולוחוב. סיכום של שלוש העבודות יינתן להלן.
הדמות הראשית היא איגנט בודיגין, הוא נציב המזון.(נציב המזון), כלומר האחראי לאיסוף והעברת היבול למדינה. הוא הולך לכפר הולדתו, שם בעט אביו לפני שש שנים. ואז קם איגנאט מול העובד שאותו פגע בודיאגין האב. עם שובו, הבן נודע כי אביו נידון למוות בגין סירוב למסור לחם. בין האדומים, בודיגין האב מכיר באנטגייט וקללות, מנבא כי צערו עדיין ישפוך לבנו, מכיוון שהקוזקים עוברים לכפר כדי להשמיד את השלטון הסובייטי. נורה מול בנו של בכיר ב Bodyagin.
המחלוקת בין יקיריהם מעבירה את הסיכום בצורה מושלמת. "סיפורי דון" של שולוחוב כל כך טובים מכיוון שללא קישוטים הם משקפים מציאות קשה.
הקוזקים מתקרבים, הקרב מתקרב.איגנט וטסלנקו, מפקד בית הדין, נאלצים להתעכב בכדי שיהיה להם זמן למסור את הלחם. התקוממות מתחילה בכפר. טסלנקו ואיגנאט נאלצים לברוח. בדרך, Bodyagin מבחין בילד שנמצא בסחף שלג. הוא לוקח את הילד לאוכף שלו. עכשיו הסוס לא הולך כל כך מהר, והמרדף מתקרב.
בהבנה שהם לא יוכלו לעזוב, איגנאט וטסלנקו קשרו את הילד לאוכף, דוהרים על הסוס, בזמן שהם עצמם נשארים ומתים.
סיפורי דון של שולוחוב חשובים בעליל להיסטוריות שלהם. הם מאפשרים לך לשרוד ולהרגיש את האירועים הנוראיים של פעם ועכשיו.
Вот уже два года царят засуха и голод.משפחתו של אלשה לא אכלה לחם חמישה חודשים. הילד מצליח להשיג את הסייחים, ובערב, לאחר שאכל, אחותו נפטרת. הילדה קבורה, אבל הכלבים חופרים אותה ואוכלים אותה. פילדס, אחותו הגדולה של אליושה, עולה לביתו של מקרכיה, שכנה עשירה. מוצא מרק כרוב בסיר, אכל ונרדם. האדונית, לאחר שחזרה, הורגת אותה וזורקת את הגופה. למחרת בלילה, אליושא עצמו זוחל אל מקרכיה, שתופס אותו ומכה אותו.
אמה של לשה נפטרת, הילד בורח מהבית ונכנס למשרד הרכש. כאן הוא פוגש את הוועדה הפוליטית סיניצין, המאכילה את הילד. אליושקה מתקבל לעבודה והולך למועדון להקשיב לאיך שהם קוראים ספרים. לומד היכן הילד נעלם, הבעלים מכה אותו.
מיכאיל שלוחוב לא חוסך את גיבוריו. סיפורי דון לפעמים אפילו נראים אכזריים מדי, אבל כל זה בגלל שהם מתארים זמן עז.
אליושקה לומד על התקפת השודדים ומזהיר את סיניצין. בלילה האדומים נלחמים בהתקפה, והשודדים מתחבאים בבית. אליושה נפצע משבר רימונים, אך הילד שורד.
סיפור זה משלים את "סיפורי דון" מאת מ. שולוחוב. לסבא של גברילה נולד בן יחיד, פיטר, נעלם במלחמה נגד האדומים. ממשלה חדשה הגיעה, ואין מי שיעזור לזקן בעבודות הבית.
באביב גברילה ואשתה הזקנה מתחילים לחרוש את הארץ, עדיין מקווים שבנם יחזור. הזקן מזמין לו מעיל עור כבש, מגפיים ומכניס אותם לחזה.
עמיתו של פיטר פרוח חוזר. הוא מדבר על מותו של חבר. גברילה לא מאמינה והולכת לערבות בלילה להתקשר לבנו.
ההקצאה העודפת מתחילה.הם באים לגברילה לקחת לחם, הוא טוען ולא מתכוון להחזיר את מה שרכש בעבודה פורצת גב. ואז קוזאק נוסע ויורה בגזרות המזון. אחד מהם נשאר בחיים, והסבא מביא אותו לצריף. הזקנים מיניקים את הבחור. הוא מתעשת, נקרא ניקולאי, אבל גברילה ואשתו מכנים אותו פיטר.
בהדרגה, ניקולאי-פיטר מתאושש, מתחילעזרה בעבודות הבית, גברילה מזמינה אותו להישאר. אבל אז מכתב מגיע מהמפעל בו גדל ניקולאי, והוא עוזב. אין גבול לצערם של הזקנים שאיבדו שוב את בנם, גם אם המאומץ.
"סיפורי דון" של שלולחוב הם טרגיים ועגומים. הסיכום הוא הוכחה מצוינת לכך. יש יותר מדי מקרי מוות וצער אנושי בסיפורים האלה.
