הפילוסופיה של הסופיסטים מופיעה בצורה מעניינת מאודתקופה בתולדות יוון. זהו עידן הדמוקרטיה הקדומה כביכול, כאשר גורל מדינות העיר הוכרע לרוב על הכיכרות. מדיניות יוון עתיקה - רפובליקות ספציפיות בניהולן האוטונומי - כללה תושבי העיר הראשית והסביבה הכפרית. במהלך פיתרון הבעיות החשובות למדינה הגיעו התושבים לישיבות ציבוריות. תפקיד ענק מילא בתי המשפט, שם היה צורך להגן על נקודת מבטם. היכולת לדבר בצורה יפה ומשכנעת, כמו גם להוביל אנשים אחרים, הפכה חשובה ודחופה מאוד. בתנאים אלה מופיעים מורי החיים והחכמה.
שם זה עצמו מיועד באופן מסורתי ליווניתהשיח של אותה תקופה. אין פלא שהמונח "פילוסופיה" פירושו אהבת חוכמה. אבל מה מאפיין את בית הספר המסוים הזה? השם עצמו אינו חדש. בשפה היוונית העתיקה, המילה "sophistes" הגדירה אנשים שידעו ביסודיות ויכולים לעשות משהו. כך אפשר לכנות אמן, ואדון טוב, וחכם. במילה אחת, מומחה. אך החל מהמאה החמישית לפני הספירה הפך מונח זה לאחד המאפיינים העיקריים של התופעה המוכרת לנו כפילוסופיה קדומה. סופיסטים היו מומחים ברטוריקה.
היכולת לדבר באופן משכנע היא אחת העיקריותאמנויות הדמוקרטיה העתיקה, חיוניות בכדי לעשות קריירה ציבורית. פיתוח היכולת לבטא את מחשבותיהם בצורה הגיונית ונכונה הופך לבסיס החינוך, במיוחד עבור פוליטיקאים עתידיים. והרהיטות שהגיעה להחשבה כמלכת האומנות עולה לידי ביטוי. אחרי הכל, הדרך בה אתה מלביש את דבריך משמש לעתים קרובות הסיבה להצלחה שלך. כך הפכו הסופיסטים למורים של אלה שרצו לחשוב, לדבר ולעשות נכון. הם חיפשו צעירים אמידים שרצו להגיע רחוק במובן הפוליטי או לעשות קריירה אזרחית מהממת נוספת.
כי הרטוריקה והרהיטות היו מאודכפי שנדרש בחברה, החכמים החדשים האלה החלו לגבות תשלום עבור שירותיהם, כפי שהם משתקפים במקורות היסטוריים. מקוריותם טמונה גם בכך שהפילוסופיה של הסופיסטים זנחה למעשה את ההצדקות הדתיות של עמדותיהם. ומה היו להם? אחרי הכל, סופיסטים הם מנהגים המחנכים פוליטיקאים. בנוסף הם הניחו יסודות מסוימים לתרבות המודרנית. לדוגמא, בעקבות נכונות הרהיטות, הם פיתחו את הנורמות של היוונית הספרותית. חכמים אלה הציבו שאלות חדשות שנשאלו זה מכבר מהפילוסופיה העתיקה. הסופיסטים גם הסתכלו אחרת על בעיות רבות שלא הבחינו בהן קודם. מהו האדם, החברה, הידע בכלל? עד כמה מוחלטים רעיונותינו לגבי העולם והטבע והאם זה אפשרי?
סופיסטים, כתופעה בתולדות המחשבה, קיבלומחולק לשתי קבוצות. הראשון הוא מה שמכונה "זקנים". אלה כל ההישגים העיקריים המיוחסים לכיוון פילוסופי זה. "הזקנים" היו בני דורם של חכמים גדולים אחרים. הם חיו בתקופת פילולאוס פיתגורס, נציגי בית הספר Eleat של זנו ומליס, פילוסופי הטבע אמפדוקלס, אנקסגורס ולאקיפוס. הם ייצגו מערכת שיטות ולא בית ספר או קורס בודד. אם אתה מנסה לאפיין אותם כמכלול, אתה יכול לראות שהם היורשים של אנשי טבע, מכיוון שהם מנסים להסביר את כל מה שקיים מסיבות רציונליות, להצביע על היחסיות של כל הדברים, המושגים והתופעות, וגם להטיל ספק ביסודות המוסר המודרני. הפילוסופיה של הסופיסטים מהדור המבוגר פותחה על ידי פרוטגורס, גורגיאס, היפיאס, פרודיקוס, אנטיפונט וקסיאדה. אנו ננסה לספר לך יותר על המעניין ביותר.
הפילוסוף הזה ידוע בעיקר.אנו מכירים אפילו את שנות חייו. על פי כמה דיווחים, הוא נולד בשנת 481 לפני הספירה, ונפטר בשנת 411. הוא נולד בעיר המסחר אבדרה והיה סטודנט לדמוקריטוס המפורסם. החשיבה על האחרונה השפיעה משמעותית על פרוטגורס. דוקטרינת האטומים והריקנות, כמו גם ריבוי העולמות, שנעלמים כל הזמן ומגיחים מחדש, הוא התפתח לרעיון היחסות של הדברים. הפילוסופיה הסופיסטית הפכה מאז לסמל של רלטיביזם. הנושא הוא ארעי ומשתנה כל הזמן, ואם משהו נעלם, משהו אחר בא במקומו. זה העולם שלנו, טען פרוטגורס. כך זה עם הידע. ניתן לתת לכל מושג פרשנות הפוכה. ידוע גם שפרוטגורס היה מחבר המאמר האתאיסטי "על האלים". זה נשרף, והפילוסוף עצמו נידון לגלות.
חכמים אלה לא אהבו מאוד את הקלאסייםפילוסופיה עתיקה. הסופיסטים הופיעו בדמות אדוניה כשקרנים ערמומיים. "מורים לחוכמה מדומיינת", דיבר עליהם אריסטו. בין הפילוסופים הללו ניתן לכנות שמות כמו Alkidam, Trasimachus, Critius, Kallikl. הם הצהירו על רלטיביזם קיצוני והגיעו למסקנה שמושגי הטוב והרע למעשה אינם שונים זה מזה. מה שעשוי להיות טוב לאדם אחד, רע לאדם אחר. בנוסף, מוסדות אנוש שונים מאוד מחוקי הטבע. אם האחרונים אינם ניתנים לערעור, הראשונים משתנים מאוד, בהתאם לקבוצה האתנית ותרבותם, והם סוג של הסכם. לכן רעיונותינו לגבי צדק באים לידי ביטוי בשלטון החוק של החזקים. אנו הופכים אנשים לעבדים, אך כל האנשים נולדים חופשיים. ההיסטוריה העריכה את תורתם. לדוגמא, הגל הצהיר שחכמים אלה עשו המון להולדת הדיאלקטיקה.
פרוטגורס הודיעה שאנשים הם המדדסה"כ. זה שקיים, וזה שאינו. כי כל מה שאנחנו אומרים על האמת זו רק דעה של מישהו. בעיית האדם בפילוסופיה של הסופיסטים הופיעה בדיוק כגילוי הסובייקטיביות. גורגי פיתח תזות דומות. חכם זה היה תלמיד אמפדוקלס. לדברי הסופר הקדום סקסטוס אמפיריקוס, גורגיאס העלה שלוש נקודות. הראשון שבהם הוקדש לעובדה ששום דבר לא באמת קיים. השני אמר שאם משהו במציאות, אי אפשר לדעת זאת. והשלישית הייתה תוצאה של השניים הראשונים. אם הצלחנו להוכיח שמשהו קיים ויכול להיות ידוע, אי אפשר בהחלט להעביר את הרעיון שלנו לגבי זה. "מורי החוכמה" הכריזו על עצמם כקוסמופוליטיים, מכיוון שהם האמינו שמולדתו של האדם היא המקום בו הוא הכי טוב. לפיכך הם האשימו לא פעם בחוסר פטריוטיזם של פוליס בעיר.
הסופיסטים נודעו כלעגים לאמונה באלים ויחס ביקורתי כלפיהם. פרוטגוראס, כאמור לעיל, לא ידע אם באמת קיימות כוחות עליונים. "השאלה הזו לא ברורה לי", כתב, "וחיי אדם לא מספיקים כדי לחקור אותה במלואה". ונציג הדור ה"צעיר" של הסופיסטים, קריטיאס, זכה לכינוי האתאיסט. ביצירתו "סיזיפוס" הוא מכריז שכל דת היא המצאה, המשמשת אנשים ערמומיים כדי לכפות את חוקיהם על שוטים. המוסר כלל לא נקבע על ידי האלים, אלא קבוע על ידי אנשים. אם אדם יודע שאף אחד לא צופה בו, הוא מפר בקלות את כל הנורמות שנקבעו. הפילוסופיה של הסופיסטים וסוקרטס, שגם מתחו ביקורת על מידות ודת ציבוריות, נתפסה לרוב על ידי ציבור לא משכיל כאחד. לא פלא שאריסטופאנס כתב קומדיה שבה לעג למורה אפלטון, ומייחס לו דעות יוצאות דופן.
חכמים אלו הפכו למושא ללעג ולביקורת.מהצד של בני זמננו. אחד המתנגדים המרים ביותר של הסופיסטים היה סוקרטס. הוא חלק עליהם בענייני אמונה באלוהים ובמידות טובות. הוא סבר שהדיון קיים לחיפוש האמת, ולא כדי להדגים את היופי שבטיעונים, שהמונחים צריכים להגדיר את מהות הדברים, ולא להיות רק מילים יפות, שמשמעותן דבר כזה או אחר. בנוסף, סוקרטס היה תומך במוחלטות של טוב ורע. האחרון, לדעתו, בא אך ורק מבורות. לפילוסופיה של הסופיסטים וסוקרטס יש דמיון והבדלים. הם היו יריבים, אבל במובנים מסוימים הם היו בעלי ברית. אם הגל האמין ש"מורי החוכמה" עשו רבות למען יסוד הדיאלקטיקה, סוקרטס מוכר כ"אביו". הסופיסטים הפנו את תשומת הלב לסובייקטיביות של האמת. סוקרטס האמין שהאחרון נולד במחלוקת.
אנחנו יכולים לומר שכל הזרמים השונים האלהיצר את התנאים המוקדמים להתפתחותן של תופעות רבות עוקבות בתפיסת העולם האנושית. לדוגמה, מההרהורים לעיל על סובייקטיביות והשפעת דעתו של הפרט על תפיסת האמת, נולדה פילוסופיה אנתרופולוגית. הסופיסטים וסוקרטס עמדו במקורותיו. למען האמת, אפילו הטינה הציבורית שפגעה בהם הייתה מאותו אופי. הציבור האתונאי של אז לא היה מאוד נוטה לאינטלקטואלים וניסה להשוות את טעמו של הקהל. אולם, בהדרגה החלה החוכמה הנכונה להיעלם מתורת הסופיסטים. הם התאמנו יותר ויותר לא בפילוסופיה, אלא ביכולת לטעון נקודות מבט שונות באותה מידה. בתי הספר שלהם הפכו לחוגים ספרותיים, שבהם סופרים, לא פוליטיקאים, חידדו את רהיטותם. הסופיות כתופעה גוועה לחלוטין לאחר עידן אריסטו, למרות שהיו ניסיונות בהיסטוריה להחיותו, כולל ברומא העתיקה. אבל הניסיונות האלה הפכו למשחקים אינטלקטואליים גרידא של אנשים עשירים ולא היו להם לא פופולריות ולא עתיד. הבנתנו המודרנית של המילה "סופיזם" נובעת בדיוק מהתופעה המאוחרת הזו, שלמעשה חוסלה ואיבדה את האטרקטיביות הגלומה במייסדיה.
