הגיבור של הנאציזם ... היכן להתחיל?אולי, לפי דבריו של ל'נ'טולסטוי, שטען כי חיינו אינם שפויים, מטורפים ובלתי שפויים. ואלה לא רק מילים יפות, השוואה פיגורטיבית או אפילו הגזמה, אלא ההצהרה הפשוטה ביותר על מה ... ובכן, שנים רבות חלפו מאז ימי הסופר הרוסי הגדול, אך למרבה הצער, דבר לא השתנה, ודוגמה חיה היא שכן תופעה כזו כמו האדרת הנאציזם היא צורה מודרנית של טירוף.
אז, את האדרת הנאציזם - מה זה ואיךאומר מה הוא אכל עם? ראשית, יש להתעכב על המונח "נאציזם". על פי קטע מתוך מילון חוק גדול שנערך על ידי A.Ya. סוקארב, המילה "נולדה" בשם המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בגרמניה, אך לאחר מכן "הרחיבה", חרגה מן היחידות המילוליות הפשוטות, הנדירות ביותר, ונכנסה להיסטוריה כ"אידיאולוגיה ופרקטיקה של משטר היטלר בגרמניה" מ- 1933 עד 1945 . באופן נאסרי, הנאציזם הוא קוקטייל חד למדי, האלמנטים המרכיבים אותו - לאומיות קיצונית, טוטליטריות, גזענות, פאשיזם, אנטישמיות וסוציאליזם - במכלולם הם חומר נפץ רב. עם זאת, במחצית הראשונה של המאה הקודמת, "ארומה" של המשקה הזה, למרות החדות ואת האזעקה ואת הסכנה הנובעת ממנו, התפשט די מהר, ואנשים רבים אהבו את זה. למה ישנן סיבות רבות לכך. אחד מהם הוא חוסר היכולת לעמוד בפני הפיתוי של הבלעדיות של עצמו, במקרה זה הלאומי. זה מוזר, במידה פחות או יותר, לכל האומות, ובמוקדם או במאוחר כל האומות עוברים את זה, אבל שוב עם מטרות ותוצאות שונות. גרמניה הנאצית הניחה את הגזע הארי בחזית והכריזה על מטרתה העיקרית לבנות מדינה גזעית טהורה למדי על שטח נרחב למדי.
עידן השבח וההתעלות של "הגזע הארי"המכונה לעתים קרובות "הערצה וטרור". שילוב מדהים ופרדוקסלי, לא כן? אבל זה היה המקום להיות בו. ואכן, עם שלם, בהתלהבות חסרת תקדים ובאופוריה מטרידה, התרומם, התאחד, מיהר לטהר תחילה את האדמות הגרמניות מן החייזרים "העשבים", ולאחר מכן להרחיב את מרחב המחיה על ידי גירוש והרס של עמים אחרים על האוכלוסייה ההולכת וגדלה של דוברי גרמנית. עלייה, תענוג ואקסטזה עומדים בקצב של טרור ורצח עם. הסוף הצדיק כל אמצעי. אבל האמת, במוקדם או במאוחר, מגרשת את כל האמיתות ואת האמת: התרוממות רוח מוביל רק דבר אחד - נפילה. גרמניה נפלה, והעולם על חשבון קורבנות אדירים הביא שיעור נוסף - תמיד ובכל מקום לומר "לא!" לפשיזם ולנאציזם.
החברה האנושית למדה מזמן למשוךלבית המשפט ולשפוט רשעים בודדים או גנגסטרים. אבל 1945-1946. - זה הזמן שבו כל העולם בפעם הראשונה בהיסטוריה של האנושות מאוחדת וגינה את אינספור הפשעים של גרמניה הנאצית. בית-הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג לא נקרא "להוציא להורג" את הנאצים במקום, אלא לשפוט באופן מתורבת. כל תגמול מהיר של אויב מובס אינו מוביל למימוש הרע שבוצע בשני הצדדים. היא רק מרווה צמא לנקמה. על כן, במהלך משפט נירנברג נאספו כל העדויות התיעודיות על הפשעים שבוצעו, ראינו עדים אפשריים, וערבויות פרוצדורליות העניקו לאלו היושבים ברציף את הזכות לקבל עורך דין ולהסביר. התוצאה של אירוע ייחודי ורחב היקף זה - בית הדין הנוכחי של האומות - היתה הבנה אמיתית ומעמיקה של הטרגדיה שהתרחשה. העבריינים העיקריים נענשו, ועמי העולם הכריזו פה אחד על אי קבלתם ללא תנאי של הנאציזם וגינוי כל האלימות נגד האדם והמדינה. הפגנה פומבית של הציוד והסמלים הנאציים, התפשטות הארגונים והתנועות המנוסחים סיסמאות סוציאליסטיות לאומיות אסורה מבחינה משפטית באירופה ובאמריקה הלטינית. אבל ...
אבל כנראה שגם לאנושות יש זיכרוןקצר, או יותר נכון, לא קצר, אבל לא אמין, מוכן להיכנע לשכנוע ולשנות את עצמו בהשפעת רעיונות אחרים. אז, תהליך נירנברג הסתיים, נותרו יחסים ידידותיים כלפי חוץ בין מדינות בעלות הברית: ברית המועצות, ארה"ב ובריטניה. אבל זה היה רק כלפי חוץ. בפועל, משהו אחר לגמרי נחשף: יכול להיות רק מנצח אחד, והסתירות בתוך הקואליציה האנטי-היטלרית הלכו וגדלו. ברית המועצות טענה בצדק לעדיפות, כיוון שהיא באמת הייתה גם המנצחת העיקרית של הפשיזם וגם הקורבן העיקרי שלו, ומכאן "זכויות יתר" וכוחות נוספים בפתרון סוגיות של "מתווה העולם החדש" לאחר המלחמה. סטלין ביקש את ההתרחבות הטריטוריאלית של ברית המועצות והיו לו טענות להגברת ההשפעה הקומוניסטית במדינות מזרח אירופה. ובכן, די הגיוני וסביר, אבל ...
אבל מנהיגי בריטניה וארצות הברית היוהנטיות הללו, בלשון המעטה, בחוסר שביעות רצון רב. צ'רצ'יל, כפוליטיקאי גדול, העריך נכון את המצב וקיבל החלטה מוסמכת. בריטניה הגדולה, שנחשבה למעצמה האירופית העיקרית לפני תחילת המלחמה, כבר לא הייתה כזו. מערב אירופה הייתה הרוסה. מזרח אירופה הייתה תחת השפעה קומוניסטית. לכן, ההתמקדות העיקרית הייתה בארצות הברית. הם סבלו הכי פחות מהמלחמה, היו הבעלים היחידים של נשק אטומי ובעיקר היו חלק מעולם ה"אנגלו-סכסון ". נאום הפולטון של צ'רצ'יל התווה את קווי המתאר של סדר עולמי חדש: מעתה, ארצות הברית היא שיא המעצמה העולמית, שכן רק הדמוקרטיה האמריקאית ו"האגודה האחים של דוברי אנגלית "יכולים לעמוד בפני מלחמה ועריצות, פניהם של שהיא ברית המועצות. מסך הברזל נמשך כלפי מטה.
למעשה, אמר מר צ'רצ'יל"הגזע האנגלו-סכסי" מעל לכל. מסתבר כי פרוץ מלחמת העולם השנייה התבססה על תורת העליונות הגזעית של "הארים", ובמה שנקרא המלחמה הקרה-מעין "שליחות גזעית" של העמים האנגלו-סכסון. ואם כן, אז "הנאציזם" חי, חי וחי, ומשפטי נירנברג, גינוי הנאציזם, הפשיזם, כל מיני חוסר סובלנות ואיסור התעמולה של רעיונות אלה ברמה החקיקתית הוא רק פארסה. במילים אחרות, האדרת הנאציזם כבר אז עשתה את צעדיה הסוערים הראשונים, מכיוון שאי אפשר "לקלקל" את מה שאתה עושה בעצמך ...
לאחר תום המלחמה, במהלך עשר השנים הראשונותמגמה חדשה צומחת - ניאו -נאציזם, בקריאה מילולית - נאציזם חדש. אבל, כמו שאומרים, כל דבר חדש הוא ישן שנשכח היטב, והדוקטרינה החדשה מורכבת מאותם מרכיבים של שוביניזם, פאשיזם, גזענות, שנאת זרים, הומופוביה ואנטישמיות. בזינוקים, משנות ה -60 ועד היום, בכל רחבי העולם, ואין זו הגזמה, מפלגות ותנועות חברתיות ניאו-נאציות צומחות ומתרבות, המעידות על דעות לאומיות-סוציאליסטיות או רעיונות הקרובים להן, או מכריזים על עצמם כעוקבים ישירים של מפלגת העובדים הלאומית -סוציאליסטית בגרמניה. בנוסף לרעיונות, הם משתמשים באופן פעיל בסמלים, קריאות וסיסמאות של הרייך השלישי.
בתנאים אלה מופעלים גם כוחות אחרים,שואפים לא רק "להעריך יתר על המידה" את תוצאות מלחמת העולם השנייה, אלא גם לעוות לחלוטין את ההיסטוריה. ספרים "מוזרים" נכתבים, "פסאודו-תיאוריות גזעניות" פופולריות, מופיעים הרבה סרטים עלילתיים ותוכניות טלוויזיה המפרשים את ההיסטוריה ב"דרכם "שלהם: מנהיגי הרייך השלישי הופכים לגיבורים אמיתיים, השואה מכחישה, ומשפט נירנברג מקבל את המאפיינים של "מקרה מפוברק". זה מעלה את השאלה: האם החוקים עובדים? כן ולא. מצד אחד, ישנן פרצות בכל חקיקה המאפשרת לעקוף חוק כזה או אחר. מצד שני, "גבורת הנאציזם" כה מסיבית לא מדברת רק על חוסר מושלמות החקיקה והמבנה החברתי, אלא גם על סיבה אחרת, מסוכנת יותר - מישהו באמת, באמת צריך את זה. בשביל מה? קודם כל, ככלי מניפולציה יעיל. זרעים בעליונות לאומית, במיוחד אם הם מושקים באופן קבוע, תמיד מניבים יבול טוב, שאפשר להשתמש בו שוב מיד או לשמר אותם עד לזמנים "טובים יותר". ומכיוון שאיננו מדברים על אדם פשוט ברחוב, המאבק נגד האדרת הנאציזם ברמת החוקים הוא בהחלט הכרחי, אך הוא אינו יכול לתת תוצאות מוחשיות.
אבל, למרות הכל, המשיכו "לצעוק" עלהצרה הזו נחוצה. מדי שנה אנו שומעים את אותן המילים מהתקשורת: "האדרת הנאציזם", "החלטה", "או"ם". כן, עצרת העצרת הכללית של האו"ם היא, אמנם לא מושלמת, אבל הפלטפורמה היחידה שעליה אפשר לדון בונה בבעיות, כי בכל מקרה איחוד הוא הפתרון לכל הנושאים. ב -21 בנובמבר 2014 אימצה הוועדה השלישית בעצרת הכללית של האו"ם שוב החלטה בנושא נקיטת צעדים אפקטיביים למאבק בהאדרת הנאציזם.
במסמך זה שהגישה רוסיה,נאמר כי האדרת הנאציזם היא קודם כל ההתפשטות במדינות רבות בעולם של מפלגות ועמותות פוליטיות קיצוניות, כולל ארגונים ניאו-לאומיים וקבוצות של מה שנקרא "ראשי עור". שיקום התנועה הנאצית, האדרת השותפים הנאצים, לשעבר חברי הארגון הגרמני "וואפן אס", בניית אנדרטאות ואנדרטאות לזכרם שייכים לאותה מגמה. כל האמור לעיל מעורר אזעקה ודאגה קיצונית ודורש התנגדות קשה יותר להחייאת האידיאולוגיה הנאצית בהתאם לפעולות בינלאומיות בתחום הגנת זכויות האדם.
115 מדינות הצביעו "בעד", "נגד" - שלוש: ארה"ב, קנדה ואוקראינה, וזה לא מפתיע ודי צפוי ...
