"קומוניזם הוא דרך חיים, זה זיהוםמתפשטת כמו מגיפה. כדי למנוע את כל ההידבקות במדינה, כמו במגיפות, יש צורך בהסגר ", אמר אדגר הובר, מנהל ה- FBI, אשר שמר על מקומו תחת שמונה נשיאים אמריקאים. הוא לא היה היחיד שכינה את הקומוניזם הסובייטי איום ישיר על הדמוקרטיה האמריקאית בעיצומה של המלחמה הקרה. אדם נוסף שקשור לאירועים שנקרא אחר כך ציד המכשפות היה ג'וזף ריימונד מקארתי. ההבדל היחיד הוא שהסנטור היה באופק, וכל מי שביים את התהליך בפועל נשאר מאחוריו.
בזמן מלחמה כולם ראו כמה מסוכןאולי יש כמה רגשות פוליטיים במדינה ולמה יכולה הקרבה לתנועות רדיקליות להוביל. אבל מלחמה הייתה מלחמה, לא היה זמן להליכים. אבל במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר ארה"ב וברית המועצות נלחמו יחד נגד גרמניה של היטלר, כמה מחסידי הקומוניזם באמריקה ריגלו לטובת רוסיה הסובייטית.
גרמניה נכנעה, ערים שלום פסקולהיות נתון לתקיפות אוויריות, וקו החזית נמחק. אבל המלחמה נמשכה. מלחמה בלי נשק, אבל עם קורבנות. מלחמה קרה. העימות בין שתי מעצמות מעצמות - ארה"ב וברית המועצות - על שליטה בעולם שלאחר המלחמה.
הסיבות העיקריות לעימות היומחלוקות אידיאולוגיות בין המודל הקפיטליסטי והסוציאליסטי של החברה. מדינות המערב, בראשות ארצות הברית, חששו מגידול בהשפעה של ברית המועצות. שאיפותיהם של מנהיגים פוליטיים והיעדר אויב משותף בין המנצחים במלחמת העולם השנייה שיחקו תפקיד.
תקופת התגובה של האליטה הפוליטית 1950-1954שנים נקרא "עידן המקארתיזם". כיום שנים אלו נקראות גם ציד המכשפות. המקארתיזם הוא תגובה הגיונית לסכנה של התפשטות גדולה עוד יותר של הקומוניזם בעולם, האיום של עלייה בהשפעה ובכוחה של ברית המועצות. באותה תקופה, רוב אירופה כבר הייתה תחת השפעתו של סטלין, ומנהיגים פוליטיים אמריקאים פשוט לא יכלו לאפשר התפשטות גדולה עוד יותר של "המגיפה האדומה".
מקארתיזם היא תנועה חברתית שזכה בתואר של עידן שלם בהיסטוריה האמריקאית, אבל בשום אופן לא הטוב ביותר. המדיניות כוונה נגד מרגלים סובייטים באמריקה (כולל דמיוניים, כלומר אלה שהואשמו בריגול שלא בסבירות), מנהיגי שמאל וארגונים, כל אלה שהיו קשורים איכשהו לקומוניזם. מה הייתה המהות של המקארתיזם? זהו דיכוי פוליטי נגד אזרחים אנטי-אמריקאים והחרפה של רגשות אנטי-קומוניסטיים.
הנחל קיבל את שמו מיוסףריימונד מקארתי הוא סנטור מימין קיצוני מוויסקונסין. מקארתי היה אדם מאוד נחוש. אתה יכול להאשים אותו, אבל צייד המכשפות פשוט גילף את הקריירה שלו ממה שהיה בהישג יד.
כל שנה בתחילת פברואר, אמריקאיחברי קונגרס רפובליקנים מתפזרים ברחבי המדינה. על פי מסורת ארוכת שנים, הם מופיעים בקהלים שונים לרגל יום הולדתו של א. לינקולן. ב-9 בפברואר 1950, ג'וזף מקארתי הגיע לווילינג, מערב וירג'יניה. הוא היה אמור לשאת נאום בפני פעילי המפלגה הרפובליקנית. הנשים ציפו לדבר על חקלאות, בעוד מקארתי דיבר על קומוניסטים במחלקת המדינה.
"שמו את כל חברי מחלקת המדינה מינמצאים במפלגה הקומוניסטית והם חלק מרשת ענפה של מרגלים, לא יהיה לי מספיק זמן", אמר הסנאטור. אבל בידיו הייתה רשימה של 205 שמות של אנשים המוכרים לשר החוץ וממשיכים לעבוד ולנהל את מדיניות ארה"ב.
בעוד מקארתי הגיע לנקודה הבאה במסלול,במקום בו הוא גם היה אמור לשאת נאום, צומצמה הרשימה ל-57 אנשים. נכון, זה כבר לא משנה. רעיונותיו של הסנאטור כבר הופצו ברחבי הארץ על ידי עיתונאים, ודבריו הפכו לסנסציה. הבעיה עם הפוליטיקה הייתה שהוא לא ידע כלום לא על הקומוניסטים ולא על קומוניזם בכלל, לא הייתה רשימה או שמות ספציפיים.
העזרה הגיעה ממנהל DBR הובר, למרות שלוהעוזרים ידעו שאין עשרה, אף לא קומוניסט אחד במחלקת המדינה. בהנחייתו של הובר, סוכני FBI סיננו טונות של מידע בחיפוש אחר קשרים של פוליטיקאים עם הקומוניסטים.
הפוליטיקה של המקארתיזם חדרה לכל התחומיםהחברה האמריקאית. הניסיון לצמצם את האיום הסובייטי גבר על תהליך הדיכוי הפוליטי בארצות הברית. התנועה הרסה אלפי חיים וקריירות מבריקות: ראשית, רק פוליטיקאים הוסרו מכל תפקיד משמעותי בקונגרס, אחר כך החלו הוליווד, אוניברסיטאות, חברות רכב וחברות פרטיות או ציבוריות אחרות לחקור את אישיות העובדים באופן דומה.
בעקבות הסנטימנט שקדם לפעילות בבמלחמת קוריאה התקבל חוק ביטחון הפנים. העיתון הרשמי מיום 23/09/1950 הצליח לעבור את כל רמות השיקול הבירוקרטי ואף לעקוף את הווטו של הנשיא. החוק קבע הקמת משרד חדש לבקרה על פעילות אנטי-אמריקאית וחתרנית של אזרחים. ארגון זה עסק לא רק במציאת אנשים חשודים, אלא גם בפעולות תגמול נוספות נגדם.
המקארתיזם המשיך לצבור תאוצה בארצות הברית.בקיץ 1952, הממשלה החדשה שהוקמה העבירה חוק נוסף, שנקרא "חוק מקארן-וולטר". יחד עם חוק סמית', הוא הסדיר את מדיניות ההגירה ואת התנאים להענקת אזרחות לארצות הברית.
מסמך נורמטיבי בוטל רשמיתדעות קדומות גזעיות, אך שמר על מכסות ארץ המוצא לזרים. אותם אזרחים זרים שנראו כדבקים באידיאלים קומוניסטיים נשללו מהאזרחות שלהם. בהתאם לחוק, כל הזרים שהגיעו הוטבלו טביעות אצבע.
הצעת חוק מק'קארן-וולטר עוררה גל הפגנות והטלת וטו מצד הנשיא טרומן, אך היא עדיין התקבלה.
המקארתיזם הוא הנגע האמיתי של ארה"ב 1950-1954שנים. בשנים הראשונות, התנועה הפוליטית התמודדה עם מחאות רבות הן מצד אמריקאים רגילים והן של כמה פקידי ממשל. אבל 1953 באמת יכולה להיקרא "שנת הזהב" של המקארתיזם. לא היו עוד מכשולים לפעילותו של הסנאטור מצד הנשיא.
המקארתיזם הפך לחלק מהמוביליםקונגרס המפלגה, הם עצמם יכולים כעת לנהל את המדינה. ג'וזף מקארתי עצמו הפך לכמעט הפוליטיקאי החזק ביותר במדינה. כל זה דיבר ישירות על משבר עמוק במבנה המדינה, הפוליטי והחוקתי של ארצות הברית של אמריקה.
במהלך שחר התנועה האשימו המקארתיסטים רעיונות אנטי-אמריקאים על כל מי שעורר חשד. התנועה האנטי-קומוניסטית רכשה פרופורציות וצורות אדירות.
ה"טיהור" במנגנון המדינה משוחרר ממנועמדות של 800 איש בחודש אחד בלבד, בחודש הבא עזבו עוד 600 בכוחות עצמם, מבלי לחכות להאשמות. גם אישים אחרים "טוהרו": עובדי אמנות, חוקרים, אינטלקטואלים, פרופסורים והאליטה התרבותית של המדינה. אירוע מזעזע לימי שלום היה הוצאתם להורג של בני הזוג רוזנברג, שהואשמו שלא כדין. מאוחר יותר ה-FBI הודו שהם לא מתכוונים להרוג את ה"מרגלים" בכיסא החשמלי, הם רק צריכים לגלות את התשובות לשאלות המשרד.
נציגי התנועה פירשו בדרכםתיקונים לחוקים, כל בתי המשפט נפלו בשליטתם. מקארתי, למעשה, ביסס את השלטון על המדינה כולה. בהנהגתו הוצאו אפילו 14 נקודות שבאמצעותן ניתן היה לזהות קומוניסט. הרשימה הייתה כה מעורפלת, שלפיה ניתן היה להכריז על כמעט כל אמריקאי כ"מאיים".
במשך מספר שבועות במרכזהקלטות של חקירות צבאיות שודרו בטלוויזיה. מקארתי אפילו חשד בגיבורי מלחמה, מה שהראה את קלונו המוחלט. בתגובה, צבא ארה"ב האשים את הסנאטור בזיוף עובדות. הוא הציג את החלטתו האחרונה לסנאט ב-1955. הממשלה התעלמה מציד המכשפות, הוא עצמו היה מבוזה ונחשף. מהלך אירועים זה השפיע רבות על הפוליטיקה. מקארתי הפך לשתיין כבד ומת ב-1957.
המקארתיזם הוא העמוד האפל של האמריקאיעבר שלא נעלם עם מותו של ג'וזף מקארתי. הזיכרונות הנוראים מפעילותו העקובת מדם של הסנאטור וההשלכות של ציד המכשפות שלו נשארים בזיכרון לעד.
בין הקורבנות מפעילותו של מקארתי ניתן למנות שמות של דמויות בולטות במדע ובאמנות, פוליטיקאים בולטים, נציגי האליטה התרבותית של ארצות הברית. הקורבנות של המקארתיזם היו:
אלו לא כל הקורבנות של ציד המכשפות.היו גם לנגסטון יוז - סופר ואיש ציבור, סטנלי קריימר - במאי, אהרון קופלנד - מלחין, מנצח, פסנתרן, מורה, לאונרד ברנשטיין - גם הוא מלחין מוזיקלי ואחרים.
