אצל האורתודוקסים, כמו גם הקתולים,לתרבות הנוצרית יש חגים רבים החשובים מאוד למאמינים. אחד מהם הוא ישיבת ה '. ביום זה נזכר באירוע מקראי המוכר לרבים. לכן השאלה: "מצגת ה '- איזה סוג חג?" - ראויה בבירור לתשומת לב.
בתרבות האורתודוכסית דוברת הרוסית, רביםשנות ציון 15 בפברואר, מצגת האדון. חג זה מושרש במסורות של מדינות המערב והמזרח (IV-V c). זה היה אז כינוס האדון הפך לאחד משנים עשר תאריכי המפתח שנכללו בלוח השנה האורתודוקסי. ביום המיוחד הזה, כל מי שמאמין במשיח נזכר ביראת כבוד באירועים אותם תיאר פעם לוק האוונגליסט. זהו מפגש מיוחד של ישו התינוק ושמעון הצדיק.
למעשה, ניתן לתרגם את עצם המילה "פגישה"כ"פגישה ". באשר לסיפור, שהיה הגורם לחג, הוא החל לפני כמעט 2000 שנה, כאשר מרים הבתולה הגיעה למקדש ירושלים עם ישו הקטן. המושיע העתידי של העולם באותה תקופה היה בן ארבעים יום בלבד. על פי חוק משה, אישה שילדה תינוק זכר הייתה אמורה להגיע לבית המקדש ולהציע שם קרבן טיהור והודיה. זה בדיוק מה שמריה עשתה. למרות שהעובדה שהיא ילדה ילדה מרוח הקודש הקלה עליה מהצורך להציע את הקרבת הטהרה.
זה קרה שבירושלים באותה תקופה הוא חישמעון הזקן, שקיבל את ההתגלות הבאה מאלוהים: הוא לא יעזוב את האדמה התמותה הזו עד שהוא יראה את מושיע העולם. בהשראת האב השמימי הגיע שמעון לבית המקדש בדיוק כשמריה הייתה שם עם התינוק ישו. כשראה את המשיח הקטן, לקח אותו הזקן הצדיק בזרועותיו והצהיר שעיניו רואות ישועה מאלוהים.
Поэтому, отвечая на вопрос:"ישיבת ה '- מה זה?" - כדאי לדבר על מפגש התינוק האלוקי ושמעון הצדיק במקדש ירושלים. משמעות נוספת של המילה "פגישה" היא "שמחה", הגורם לה היא הישועה שהביא אל עולמנו על ידי ישו.
מי שאינו מתוחכם בנצרות עשויזה נראה קצת מוזר שהמפגש של שמעון והתינוק ישוע כל כך חשוב. למעשה, תשומת לב כה רבה שמקבלים המאמינים בחג מצגת ה 'היא יותר הגיונית.
בשורה התחתונה, כמעט כל נביאי הברית הישנהחיכו לבואו של המשיח - משוחחו של אלוהים, שישחרר את עמו. ולכן מפגש שמעון עם נולד משיח אינו אלא קיום נבואה, בה האמינו גברים ונשי אלוהים רבים, שחיו בתקופת הברית הישנה.
מנסה למיין את שאלת הפגישהאדון - איזה סוג חג ומה הערך שלו, כדאי לשים לב יותר לאחת מדמויות המפתח בהיסטוריה המקראית הקשורות לתאריך זה (15 בפברואר). אם נפנה לאגדה, נוכל לגלות ששמעון הזקן שפגש את מרי במקדש היה בן 360. פירוש שמו אינו אלא "שמיעה". יתרה מזאת, הוא נחשב לאחד מ -72 הסופרים שקיבלו הוראות מהמלך המצרי תלמי השני לתרגם את כתבי הקודש מעברית ליוונית.
זה היה בזמן שעבד על התרגום של שמעון ו-קרא נבואה בה נאמר כי הבתולה תוליד בן - מושיע העולם. הנביא הישראלי רצה לשנות את המילה "בתולה" (בתולה) ל"אישה "(אישה), אך המלאך שהופיע בפניו לא איפשר זאת. לאחר שציית לשליח השמיים, שמעון קיבל ממנו הבטחה שהוא באופן אישי יוכל לראות את הנבואה מתגשמת.
יום הצגת ה 'הפך עבור הנביא להתגלמות הבטחתו של מלאך.
יש תו אחר בתנ"ך שיש לויחס לחג המפורסם. אנחנו מדברים על אנה הנביאה. בהבנת המשמעות של חג מצגת ה ', חשוב לשים לב אליו. ביום בו הובא התינוק ישוע לבית המקדש, אלמנה, שבאותה תקופה הייתה כבר בת 84, פנתה אל אמו, מרים הבתולה.
לעתים קרובות היא נשאה נאומים חכמים בפני תושבי העיר.על אלוהים, שלשמה החלה לקרוא לה אנה הנביאה. האישה הזו היא שהתקרבה למשיח הקטן, קדה אליו, ועזבה את המקדש והחלה לספר לתושבי העיר שהגיע המשיח, שיביא את ישראל.
אם אתה לומד את כתבי היד שנשארו מהעברדורות, תוכלו לגלות עובדה מעניינת. מהותה מסתכמת בעובדה שבמאה הרביעית העלתה הצליינית המערבית אסטריה את היצירה "עלייה לרגל למקומות הקדושים". זוהי למעשה הראיה העתיקה והאמינה ביותר כי מצגת האדון הייתה חגיגת פולחן לכנסייה במזרח הנוצרי. יחד עם זאת, כתב היד של אסטריה אינו מעניק לחג את התואר הליטורגי שלו עצמו, ומגדיר אותו כארבעים הארבעים מהאפיפניה. אך מצד שני, תהליך הניצחון שנערך לכבוד המפגש מתואר יותר מרגשית.
והנה האנדרטה השנייה שמעניקה את החגאופי ליטורגי מיוחד, מושרש בירושלים. אנחנו מדברים על ההרצאה הארמנית. הייתה בו עדות לעובדה הנוהג הליטורגי והסטטוטורי של תחילת המאה החמישית. על סמך מידע זה ניתן להסיק מסקנה ברורה: במאות ה- IV-V הוגדר ישיבת האדון בכנסיית ירושלים כחג הנערץ באזור מסוים זה.
Если рассматривать вопрос:"מצגת האדון - מה זה?" - אך ורק במתכונת עממית, תבחין בעובדה מעניינת: חג זה הוא סמל למפגש החורף והאביב. בעניין זה הופיעו הרבה סימנים.
הדבר הראשון שניתן לייחס לשלטים עבורםשימו לב ב -15 בפברואר - זה מזג האוויר. על פי האגדות, אם ביום הזה חם ושטוף שמש, כדאי לחכות לתחילת האביב. גם בחג כזה כמו מצגת האל, סימנים הקשורים למזג האוויר יכולים להצביע על כפור מתמשך, אם בלילה של 15 בפברואר יש שמים בהירים שלא נראים כוכבים. אבל במקרה של שמיים זרועי כוכבים, יש כל סיבה לצפות לקפיץ מהיר.
באשר לבריאות, כאן אתה צריך לפנותתשומת לב לנר שנדלק במהלך החג: אם האש אחידה וכמעט אינה זזה, אז לא צפויים בעיות במצב הגופני, אך כאשר הלהבה הופכת לכחולה ומתנדנדת, הגיוני להתכונן להילחם במחלה
בחג כזה כמו מצגת האל, סימניםגם לגעת בכביש. הוא האמין שאם אדם יצא לדרך ביום זה, הוא לא יחזור הביתה בקרוב. הצהרה זו מוסברת בכך שב- 15 בפברואר מזג האוויר אינו צפוי, הכל יכול להיות - מגשמים עזים ועד שלג כבד. משקעים כאלה, כמובן, מסבכים מאוד את התנועה.
מקובל בדרך כלל שאם בחג זה מכל הלבלהאכיל את היצורים החיים, ואז הוא יגדל במהירות וייתן צאצאים טובים. גם מצגת האדון נחגגה ב -15 בפברואר, ומסייעת בחיזוי שפע הקציר: שלג הבוקר ביום זה הוא סימן לקציר רב של יבולים מוקדמים, והשלג ביום מנבא זריעה מוצלחת של גידולים בינוניים.
ביום זה הכינו את הזרעים בדרך כלל לזריעה,הם גירשו את החיות מהאסם למכלאה ובדקו את הרתמה. כמו כן, בקרב העם הייתה המסורת נפוצה להשתמש במים מהשלג שנפל ביום הפגישה, שכן האמינו כי היא מסוגלת להחלים ממחלות שונות.
למים שזרמו מהגגות במהלך הפסטיבל הייתה גם חשיבות רבה. זה שימש לאפיית עוגות, שניתנו אז לאלה שסבלו מכל מחלה.
לתשובה מלאה לשאלה:"מצגת האל - מה זה?" - יש צורך ללמוד את המוזרויות של חג זה. עובדה מעניינת היא שרוב השירותים בכנסייה מתמקדים באישיותה של הבתולה. מהמסורות הדתיות העתיקות, כמה טקסים אורתודוכסים הגיעו לימינו, שלא איבדו את הרלוונטיות שלהם.
קודם כל, קידוש מים ונרות מתרחש.ישירות בכנסייה עצמה. אמונה אחרת קשורה לכך: אם במהלך סופת רעמים מונח נר מקודש מול אייקון, הוא יגן על הבית מפני מכת ברק. בהבנת המשמעות של מצגת האל, אי אפשר להתעלם מהמסורות החיות של החגיגה, שבמהלכן נשמעים טקסטים ליטורגיים יפים מאוד. הם חושפים את מהות נאומו של הנביא שמעון, כמו גם מהללים את הכבוד שהראו לו לראות את ישו התינוק. באשר למשך החגיגה, מצגת האדון נמשכת 8 ימים: מ -14 (טרום חגיגה) עד 22 בפברואר (ויתור על החג).
ניתוח השאלה: "הצגת האדון - מהי?"- במתכונת של המסורת הקתולית, כדאי לשים לב לגישה היסודית לחגיגה. ביום זה, במקדשים, לבשו הכמרים בגדים לבנים ולפני תחילת מיסה חגיגית, הם מנהלים תהלוכה בהירה עם נרות, וכן עורכים טקס ברכה. כל מי שהגיע למקדש שרים שירים שבהם מועברים דברי שמעון, שנאמרים לתינוק האלוהי, והכוהנים, המנהלים את הטקס, מפזרים מים קדושים על הזמרים.
עבור מאמינים רבים, חג זה משמעותי מספיק בכדי להכין ברכות. הצגת האדון היא למעשה יראת כבוד לבואו של המושיע, ולכן שירים וסצנות רבות ביום זה מדברים על חיים חדשים, שמחה ואביב, המחייה את כל מה שמסביב.
חג משמעותי לנוצרים - יום המפגששמעון וישו הקטן - השראה לאמנים ליצור אייקונים וציורי קיר רבים. כולם מתארים את הרגע בו מרי הבתולה מוסרת את בנה לבכור.
אייקון "מצגת האדון" מתאר את יוסףהמאורסת, שנמצאת מאחורי גבה של אם האלוהים ונושאת בכלוב או בידי שתיים או לפעמים שלוש יונים. אנה הנביאה מתוארת גם על הסמל שמאחורי גבו של שמעון.
מעניין גם שהאייקון "פגישהלאדון "יש את הרגל של המקדש כרקע, או מתאר את מפגש הבכור והתינוק האלוהי ליד הכס. והתמונות שצוירו במועד מאוחר יותר מתארות לפעמים את ייסורי הגיהינום ואת הישועה הקרובה (הממוקמת בחלק התחתון).
יש סמל נוסף שיש בוקשר ישיר לחג הצגת האדון. זה נקרא "הנבואה של שמעון" או "מרכך לבבות רעים". אייקון זה מתאר את הרגע בו בעל ישראלי מתנבא בפני אם האלוהים שכלי הנשק שלה יעבור את נשמתה. במקביל, מרים הבתולה עומדת על ענן עם שבע חרבות שניקבו את לבה: שלוש בצד שמאל, שלוש בצד ימין ואחת למטה. מספר החרבות מוסבר בכך שהמספר 7 מאפיין שלמות, במקרה זה - סבל, כאב לב ועצב.
באופן כללי, כשאתה שוקל מה המשמעות של החגבפגישת האל, אנו יכולים להסיק על השפעתו המשמעותית על התרבות הנוצרית האורתודוכסית והקתולית. יום זה נושא גם משמעות רוחנית מוחשית, שכן הוא מסמל את מפגש שתי הבריתות: הישן, שמשמעון משמש כאב טיפוס, ואת החדש שהביא המושיע.
