אלכסנדר סרגביץ 'גריבודוב - סופרקומדיה נהדרת שכולם מכירים מבית הספר. הביטויים הכנפיים הנזכרים ביותר מהקומדיה "וואי מוויט". תוך כדי קריאה של יצירה הם נתפסים בקלות ובמשך זמן רב מופקדים בזיכרון. הביטויים הכנפיים מהקומדיה "וואי מוויט" מלאים תמיד בפסיכולוגיה ובעיות חריפות. גבר שנים רבות לאחר שקרא קומדיה יכול לזכור אותן. מאמר זה בוחן ציטוטים מ- Woe from Wit ומסביר את משמעותם.
ידועות דמויותיו של אלכסנדר גריבדוב,כנראה לכולם: Famusov, Sophia, Chatsky, Lisa, Molchalin, Skalozub וכו '. לכל אחד מהם אופי אינדיבידואלי משלו. בין השאר בקומדיה, צ'טסקי בולט. הוא היחיד שרוצה לחיות על פי חוקים משלו ולעיתים קרובות מתגלה כחברה בלתי מובנת. הזכורים ביותר הם הציטוטים של צ'צקי. "וויי מוויט" הוא האנדרטה הגדולה ביותר של הספרות הרוסית, שעד היום גורמת מחלוקות ודיונים רבים.
המשמעות של הצהרה זו היא כזו לעיתים קרובותהחברה חיה על בסיס דוגמות ורעיונות ישנים. אם מתקבלות החלטות על סמך אמונות קודמות, פירוש הדבר שלגבי חלק מהנוער הן ייראו מקרישות, טועות, מבזות את האדם, ולא מאפשרות לה לבטא את מהותה במלואה. ביטויים מכונפים מהקומדיה "וואי מוויט", כמו זה, מאפשרים לך לעקוב אחר ההשפעה ההרסנית של היסודות הישנים והמערכת הישנה.
צ'צקי בביטוי זה מדגיש את חוסר הבנתו, את בידודו מעולמה של חברת פמוס, שבה צומחת צביעות ויומרה.
אולי הקורא הכי מכיר את זההצהרות צ'צקי. ציטוטים מהקומדיה Woe From Wit שופעים בפתיחות ובכנות. צ'צקי מביע את עמדתו בצורה מאוד ברורה ולא מתכוון להסתיר את דעתו בנושא מסוים. יותר מכל, הגיבור לא אוהב צביעות ותועלת מועילה כלפי קצינים בכירים. בכל הזדמנות, צ'טסקי מעיר הערות אמיתיות שניתן להחשיב לדבריו של אדם שפוי באמת. ביטויים מכונפים מהקומדיה "אוי מוויץ", כמו אלה, מעידים על קשרים לא בריאים בתוך החברה של ראשית המאה ה -19, שם שגשוג ההונאה, החנופה, המבט האנושי והדיונים מאחוריו.
צ'צקי מחפש כל הזמן את האמת בעולם הזה.הוא רוצה לראות לצדו חבר אמין, בעל ברית, אחראי וישר. במקום זאת, הוא מתמודד עם מציאות מכוערת שגורמת לו להיות מאוכזב לחלוטין מאנשים. לעתים קרובות הוא מתבונן בדור המבוגר שמתאים לאבותיו, אך אינו מוצא מודל לחיקוי אמיתי. הצעיר לא רוצה להיות כמו Famusov, שפשוט בזבז את חייו, וגם לא אף אחד אחר מהמעגל שלו. הטרגדיה היא שאיש אינו מבין את צ'צקי, הוא מרגיש בודד ואובד בין "המסכות" הזו שבה החברה משחקת. אמירה זו נשמעת כמו הצהרת עובדה, וכצער מר. אולי ביטויים מכונפים אחרים מהקומדיה "וואי מוויט" נכנסים לנפש לא פחות מכך. זה למעשה מתאר את המהות הבלתי ניתנת להחלמה, כמעט מהפכנית, של הגיבור עצמו.
מילים אלה מוצגות על ידי הדמות מולכלין.הוא נותן רושם של אדם שקט, צפוי וגמיש, שבכל מקרה הוא מוכן לרצות אחרים. אבל מולכלין לא פשוט כמו שזה נראה. הוא מבין בבירור את הרווחיות בהתנהגותו, ובמידת הצורך מסתגל לתנאים המשתנים של החיים הציבוריים. מועיל ותמיד מוכן להגשה, הוא לא שם לב כיצד כל יום הוא מאבד את עצמו יותר ויותר, דוחה את חלומותיו (אם היה לו פעם כזה), הולך לאיבוד. יחד עם זאת, מולכלין חושש מאוד שאנשים אחרים (אולי אפילו מפמלייתו) יבגדו בו בשלב כלשהו, יפנו או יצחקו בצורה מסוימת על מגושמותו.
צ'צקי זועם עמוק מהדרךבהינתן שהחברה מקבלת דרגות גבוהות. כל מה שנדרש מאדם הוא להיות קשוב ועוזר ביחס לממונה המיידי שלו. יחס לעבודה, יכולות וכישרונות, שאיפות גבוהות - לכל זה, לפי התבוננותו, אין שום משמעות. המסקנות שהצעיר עושה עצובות ומאכזבות מאוד. הוא פשוט לא יודע איך אפשר להמשיך להתקיים בחופשיות בחברה הדוחה את כל מה שנכון ונכון.
הציטוטים מ- Woe from Wit מלאים בתוססיםרגשנות. כשאתה קורא יצירה בפעם הראשונה אתה מתחיל לאהדה עם הגיבור, שלא יחד מרצונו, יחד איתו מתפעלים מהחברה הפמוסית הלא בריאה ודואגים מהתוצאה הכללית של האירועים.
