הפילוסופיה הרוסית של המאה ה -19 היאאת המגוון של דוקטרינות פוליטיות פנימיות עמדות אידיאולוגיות. המאה הקודמת העניקה לעולם את הוגי הדעות האלה כמו תואר שני. Bakunin, P.Ya. צ'אדאייב, א. Kireevsky, F.M. Dostoevsky, A.S. ח'ומיאקוב, ק. Aksakov, TN. גרנובסקי, א. Herzen, L.N. טולסטוי, ק. Leontiev, V.G. בלינסקי, נ. Fedorov, כמו גם תיאורטיקנים בולטים רבים אחרים.
הרחבה טבעית של האמונה בניסיםכוחה של האורתודוכסיה הפך לרעיונות פוליטיים. הפילוסופים הרוסים של המאה ה -19, השייכים לסלבופיליזם, ראו את צורת השלטון המונרכית כאופציה הטובה ביותר להתפתחות המדינה הפנימית. זה לא מפתיע, מכיוון שהסיבה להטלת האורתודוכסיה ברוסיה הייתה הצורך בחיזוק האוטוקרטיה. בין תומכי מגמה זו היו K.S. Aksakov, I.V. Kireevsky, A.S. חומיאקוב.
Западники стали основоположниками русского הארה, דגלה בהעשרת התרבות הביתית. תומכי תחום זה ראו גם בפיתוח המדע בראש סדר העדיפויות. ביצירותיו של M.A. בקונין, A.I. Herzen, V.G. Belinsky, N.G. צ'רנייבסקי חשף רעיונות אלה. לחזונו של כל אחד מהסופרים יש משלו, אך מחשבות דומות נובעות בכתבי התיאורטיקנים.
הפילוסופיה הרוסית מהמאה ה -19 היא בעלת ערך רברובד של היסטוריה ביתית. כיום המציאות הפוליטית והחברתית לא מפסיקה להראות דוגמאות עזות להתמודדות עם מושגים שמקורם לפני יותר ממאה וחצי.
ידע בהיסטוריה של היווצרות ופיתוח רעיונות,שאפיין את התרבות ברוסיה במאה ה -19, מאפשר לנו לראות באור חדש תופעה של מודרניות כמו הכנסת המתחם הצבאי-תעשייתי בבתי הספר. התומכים ברפורמה זו הם החסידים הנוכחיים של הסלבופילים, והאופוזיציה היא מערבי המאה ה -21. ההבדל בין מצב העניינים בעבר וברוסיה של ימינו הוא בכך שהזרמים המנוגדים היו נוצרים בבירור ולא התערבבו. בהווה, התופעות אינן חד משמעיות כל כך: למשל, "מציאות סלבופילית" עשויה להסתתר מאחורי ניסוח מערבי. לדוגמא, "חוק היסוד" של מדינת רוסיה מכריז על מדינה חילונית, שאינה מונעת מנציגי הדת האורתודוקסית ליהנות מזכויות מיוחדות.
