תמיד מדגישים את צורות ההוויה הבסיסיותהם חשבו על איזה מקום באונטולוגיה תפוס על ידי הגופני והחומרי, האם יש לו גורם שורש יחיד והאם הוא היסוד של כל מה שקיים. התורות על נצחיות העולם הגשמי ניתנות לנו על ידי הודו וסין העתיקה. לכן אנו יכולים לומר כי בהתפתחות הפילוסופיה צצו צורות היסטוריות של חומרנות. הקדומים שבהם, חומר קדום, מזוהה עם חומר ספציפי או עם סמלו, ממנו נובעים גופים וחפצים שונים, ומה הם נספים, הם הופכים (מים, "אפירון", אוויר, אש, אטומים ובטלים ...). כלומר, כפי שציין אריסטו נכון, פילוסופים של כיוון זה האמינו כי מהותו של עיקרון כזה אינה משתנה, הוא פשוט מופיע לפנינו בגילויים שונים.
אם כי רעיונות דומים היו פופולריים בקרב דמויותהרנסנס נהוג להאמין שמאה ה- 17 היא שהפכה למקום הולדתה של צורה אחרת של חומרנות - המכניסטית. דקארט מגדיר את החומר כסוג של ישות עצמאית, וקורא לו סיומת לפי התכונה שלו. ניוטון מוסיף אי-יכולת סבלנות, אינרטיות ומשקל לתכונותיו של חומר זה (הוא משלב את שני האחרונים עם מושג המסה). הוגי ההשכלה הגדירו את החומר ככל מה שמובן על ידי רגשות ותחושות, ואפילו כל מה שקיים מחוץ לתודעה האנושית. עם זאת, הקשר בין דברים ותופעות שונות באותה תקופה נתפס על פי תמונת העולם המדעית שרווחה אז כמכני גרידא, כאילו בשעון מורכב ענק, בו כל גלגל או גלגל שיניים ממלאים תפקיד מסוים.
אחד הניסיונות הבודדים להסביר את הסיפור.אנושיות ויחסים חברתיים המבוססים על עקרונות חומריים הפכו למרקסיזם. תפקיד עצום בזה מילא דוקטרינתו של פיירבאך את האובייקטיביות של החומר, כמו גם את הרציונליזם של הקלאסיקה בפילוסופיה הגרמנית. קארל מרקס ופרידריך אנגלס, מייסדי מגמה זו בתולדות הרעיונות, העלו מלכתחילה את התרגול של מערכת היחסים בין האדם לעולם. הם הצהירו כי הנושא העיקרי של הפילוסופיה ככזו הוא בעיית הבכורה, והכירו בעדיפות החומר כבסיס העיקרי להוויה, כולל חברתי. כך נולד המטריאליזם הדיאלקטי וההיסטורי.
במסגרת התפיסה המרקסיסטית, יוצריההעקרונות הדיאלקטיים של הגל שימשו לא רק לניתוח הטבע, אלא גם פוליטיקה, כלכלה ותהליכים ותופעות חברתיות אחרות. לכן הם שוב ניגשו למערכת נושאים הקשורים לחיי החברה. אם הפילוסופיה הקודמת ראתה רעיונות ותיאוריות ככוח המניע את ההתפתחות החברתית, הרי שמטריאליזם היסטורי מתמקד בחיים הכלכליים, ובעיקר בתחום הפעילות המייצר מוצרי ייצור. יחסים בתחום זה, מבחינת תיאוריה זו, קובעים את כל שאר סוגי הקשרים בין קבוצות אנשים, ומייצגים את הבסיס הכלכלי של הוויה חברתית. ועצם היותה זו יוצרת תודעה ציבורית (כלומר המוסר הרווח, החוק, הרעיונות וכן הלאה).
מרקס ואנגלס הצליחו לגלות את האלמנטים של מסויםהדירות בתהליך הפיתוח ובעידנים שונים. מכאן הגיעו למסקנה שלא רק הטבע, אלא גם החברה מתקדמת על פי חוקים מסוימים. המטריאליזם ההיסטורי עוסק לא רק בזיהוי חוקים אלה, אלא גם בהקצאת שלבים בודדים בתהליך פעולתם. מדענים כינו את השלבים הללו תצורות חברתיות-כלכליות, שבמראם לא רק אנשים ממלאים תפקיד, אלא גם המוני אנשים עצומים. הם גם הציגו את חזונם לגבי הסיבות לאופן בו המדינה מתפקדת ומתפקדת, קבוצות חברתיות (שיעורים), כיצד הם נלחמים ומתקיימים ביניהם, הראו את התפתחות המשפחה וכן הלאה.
המטריאליזם ההיסטורי בדרכו שלו מציבבעיה אנושית. הפילוסופיה המרקסיסטית מצמצמת את מהות האנשים לתכונות חברתיות, למכלול היחסים החברתיים. לכן ההבנה התיאורטית של תופעה חברתית שכזו כמו ניכור ממלאת כאן תפקיד מיוחד. מקימי המרקסיזם תיארו מונח זה כתופעה מורכבת מאוד, כאשר עקב סוגים שונים של פעילות אנושית, עצם התהליך שלו, כמו גם תוצאותיו, הופכים לכוח חיצוני מסוג כלשהו. היא מתחילה לשלוט על אנשים, להפעיל עליהם לחץ, להחליף אותם בכל שאר הרגשות והיחסים. הסיבה לכך היא ניצול, והאחרון מבוסס על בעלות פרטית על אמצעי הייצור. לכן הם הציעו את הדרך האפשרית היחידה לצאת ממצב זה שנראה להם - שינוי בסוג הבעלות על כספים אלה מפרטית לציבורית.
