אין מפגשים סתמיים ואין חברים סתמייםזה קורה. הגורל נוטה להביא לגידול אנשים: מישהו לזמן מה, ומישהו לנצח. אבל לפעמים יש פגישות המיוחלות שאתה פשוט צריך ליהנות בהן לטובת זיכרונות יקרים. השיר "אוקטובר 19" (פושקין), שניתח במאמרו, מדבר על כך בדיוק.
פעם המשורר לא היה מסוגל להשתתף במפגש של תלמידי הליציאום, והשיר "19 באוקטובר" (פושקין) נוצר. זה יהיה הרבה יותר קל לכתוב ניתוח של עבודה זו, עם תוכנית קצרה לנגד עיניך:
אלו הנקודות העיקריות שכדאי לשים לב אליהן בעת ניתוח הפסוק "יט"ט באוקטובר" (פושקין).
כל שיר של המשורר הוא יצירת מופת.וכל מיצירות המופת שלו היא שילוב ייחודי ומורכב שבו הכל חשוב: מתיאור מזג האוויר ועד למילת הפרידה של המחבר. לעתים קרובות מאוד בשיריו תיאור הסביבה מתאים למצב הנפשי של הגיבור. כל אחת מיצירותיו מכילות דימויים מרכזיים שמאחוריהם מסתתר הקשר מסוים. "ידידות", "מסירות", "חיים", "מוות", "אהבה", "חופש" – לא רק אלה, אלא למילים רבות אחרות בשירי המשורר יש צבעים ומשמעויות שונות. קשה להגדיר נושא אחד בשיריו של פושקין, שכן היצירות הן סימביוזה של כמה רעיונות בסיסיים. בהקשר זה, השיר "19 באוקטובר" (פושקין), שניתוחו יינתן להלן, שונה. כאן באים לידי ביטוי בבירור הנושא של ידידות ארוכת שנים ונאמנה ועוד כמה תתי נושאים הנלווים אליו.
ניתוח של השיר "19 באוקטובר" (פושקין) על פי התוכנית עדיף להתחיל עם מידע היסטורי. בפרט, עם מידע על סיבת השורש להופעת העבודה.
כידוע מהביוגרפיה של המשורר, בשנת 1811 (19.10) פתח את ה-Tsarskoye Selo Lyceum, שבו למד פושקין. בקורס שלו היו עוד 28 אנשים, וזה היה הסיום הראשון באקדמיה. בין הבוגרים היו אישים שהשפיעו משמעותית על התפתחות התרבות והמדע בארץ. פושצ'ין, דלוויג, Kuchelbecker, Matyushkin, Gorchakov, Yakovlev - שמות אלה רשומים בדפי ההיסטוריה.
בסיום הלימודים, כל הבוגריםהסכימו על פגישות שנתיות ביום הפתיחה של הליציאום, כלומר 19 באוקטובר. אף אחד לא שינה את המסורת הזו, אבל הנסיבות שונות, ושורות הבוגרים החלו להידלדל בהדרגה. באותו יום הסתיו של 1825, גם פושקין לא היה מסוגל לכבד את חבריו בנוכחותו, כיוון שהיה בגלות. הוא נאנח בעצב על אסונו וחיבר שיר בעל הכותרת המשמעותית "19 באוקטובר" כהוד לידידות ומחווה למסורת.
בהתחשב בשיר "19 באוקטובר" (פושקין),ניתוח על פי התוכנית יכול להתחיל בסיפור קצר של העבודה (במיוחד למי שלא טרח לקרוא). כפי שכבר הוזכר, רגשות אנושיים במילים של פושקין קשורים תמיד לעונות השנה.
העבודה מתחילה בתיאור של עצובנוף הסתיו, המדגיש בצורה מושלמת את העצב, המלנכוליה והבדידות של המחבר, המנסה להעביר את עצמו נפשית עם כוס יין לחברת חבריו לבית הספר. העצבות שלו מתחזקת כשהוא נזכר באלה שמתו בלי לחכות לפגישה הזו, ובאלה שנמצאים בצד השני של כדור הארץ. אבל אז המחבר שר על הידידות הקדושה שאיחדה לעד את חברי בית הספר, ששום דבר לא יכול להרוס.
פושקין נזכר ש"חבריו" החדשיםהתברר כ"לא אמיתי". ורק חברים ותיקים לכיתה נשארו תמיד "בקשר" וביקרו אותו עד כמה שאפשר. יתר על כן, מצב רוחו מואר בתקווה חסרת גבולות, הוא מבטיח, צופה ששנה לאחר מכן יפגוש את חבריו. לסיכום, המשורר קורא לשמוח בזמן שכולם ביחד, ובמקביל הוא עצוב על הגורל שיחול על תלמיד הליציאום האחרון ששרד.
"19 באוקטובר" (1825, פושקין) - פסוק, ניתוחשאמור לכלול רקע לירי משותף, שהוא מחווה לידידות בבית הספר. "חברים שלי, האיחוד שלנו יפה!" הכל מרוכז במשפט הקריאה הזה: התמסרות למילים, נאמנות לחברים ואינטימיות רוחנית שנשמרה שנים רבות. הטון הכללי של העבודה הוא הרהורים על בדידות. ביום שבו כל החברים התאספו, הוא נפגש לבד. אבל הוא לא מדבר על בדידותו כעל אמנת חיים קבועה, אלא כתופעה זמנית.
פושקין מאמין בידידות ובחברות, הוא בטוחשאין דבר יקר יותר בחיים מחברים. ותנו לשיר אופי עצוב כללי, אין בו מקום לדכדוך, כי התחלה אופטימית מנצחת כאן.
אז, אלכסנדר סרגייביץ' פושקין, "19 באוקטובר1825". יש להמשיך בניתוח העבודה עם תיאור הסגנון וההגדרה של הצורות העיקריות. החריזה המעורבת של חומשים יאמביים מתוארת כאן בבירור. שירו נשלט על ידי משפטים מורכבים וארוכים שבהם יש חברים הומוגניים. טכניקה זו מתגמלת את העבודה בהרבה מאוד כינויים והשוואות.
מאפיין נוסף של השיר הוא הערעור. אצלם המילה "חבר" היא המפתח, ובהתאם להקשר, "חבר" הופך למילה "אח". למשל, "אח במוזיקה".
המחבר הדגיש את הרקע הרגשי בקריאותומשפטי חקירה. לדוגמה, אנו יכולים להיזכר בבית השלישי: "מי לא הופיע? יש מישהו בינינו? הודות לגישה זו, נאום המחבר הופך לשיחה פשוטה, שכנותה מובנת הן לאריסטוקרט והן לאיכר.
קל לכתוב את השיר "19 באוקטובר" (פושקין), שניתוחו אינו אלא שיר הלל לידידות. הרי לכולם יש מה להגיד על זה.
עבור פושקין, חבריו היו הכל.הוא אפילו מת בזרועותיהם, ולא בחברת קרוביו. ידידות עזה נולדה והתחזקה בין כותלי המוסד החינוכי, ושנות השהות כאן היו משהו מיוחד ובלתי נשכח. כאן החל להתבטא כישרונו של המשורר, כאן לימדו אותו לחשוב בחופשיות ולמצוא את התשובות שלו.
אז ניתחנו את העבודה "19 באוקטובר"(פושקין). הניתוח, בקצרה, מאפשר לנו להסיק את המסקנה הבאה: השיר משבח את מי ששמרו על כבוד האדם, האצילות והכבוד. מי שזוכר, מאמין ומצפה לפגוש. ולמען ה"מישהו" הללו מודה המשורר לכל מי שתרם למפגש חברי אמת. חום לבבי ואידיאלים פילוסופיים עמוקים, מתובלים במעט נוסטלגיה ועצב, מעוטרים באופטימיות ובטוסט היקר: "חברים שלי, האיחוד שלנו נפלא! אז בואו נשתה מהעובדה שכולנו כאן! אלו האמיתות שקל למצוא בשיר.
ואל תשכחו את מילת הפרידה האחרונה של הגדוליםהמשורר שהתקשר לזכור פגישות ידידותיות. פושקין בטוח שלא משנה איך ייצא גורלו של כל אחד מחבריו, ברגעים של עצב וייאוש כדאי לזכור את הזמן המשותף - "שמחה עצובה". בזכות הזיכרונות הללו הוא העביר את יום ההסתגרות "ללא צער ודאגות", ועל כך הוא מודה לחבריו.
