דמותו של פצ'ורין המתוארת על ידי מיכאיללרמונטוב, הוא קודם כל אישיותו של בחור צעיר הסובל מחוסר שקט שלו ונשבה כל הזמן בשאלות: "מדוע חייתי? למה נולדתי? "
פצ'ורין כלל לא דומה לבני גילואין טיפת רצון לנוע במסלול הטרום של הנוער החילוני של אותה תקופה. הקצין הצעיר משרת, אך אינו מבקש לקלוע לטובתו. הוא לא מתעניין במוזיקה, בפילוסופיה, לא רוצה להיכנס למורכבויות של לימוד אומנות הצבא. אך מייד מתברר לקורא כי דמותו של פצ'ורין היא דימוי של אדם שנחתך מעל האנשים הסובבים אותו. הוא די חכם, משכיל ומוכשר, שמובחן באנרגיה ואומץ. עם זאת, אדישותו של פצ'ורין כלפי אנשים אחרים, האנוכיות באופיו, חוסר היכולת להזדהות, חברות ואהבה דוחה. את הדימוי הסותר של פצ'ורין משלימים תכונותיו האחרות: רצון לחיות במלוא העוצמה, היכולת להעריך ביקורתית את מעשיו, ולחתור לטוב. "חבל הפעולות" של הדמות, בזבוז הכוח חסר האונים, מעשיו שפוגעים בזולת - כל זה מעמיד את הגיבור באור רע. עם זאת, במקביל, הקצין עצמו חווה סבל עמוק.
המורכבות וחוסר העקביות של הגיבורהרומן המפורסם מיוצג בצורה חיה במיוחד על ידי דבריו ששני אנשים חיים בו בו זמנית: אחד מהם חי במלוא מובן המילה, והשני חושב ושופט את מעשיו של הראשון. זה גם מספר על הסיבות שהניחו את הבסיס ל"פיצול "זה:" אמרתי את האמת - הם לא האמינו לי: התחלתי להונות ... "צעיר צעיר ומלא תקווה תוך מספר שנים הפך לאדם מפוקפק, נקמני, חוצמזני ושאפתני; כדבריו, "נכה מוסרי." דמותו של פצ'ורין ברומן "גיבור זמננו" מהדהדת את דמותו של אונגין שיצר א 'פושקין: זהו "רצון אנוכי", מאוכזב מהחיים, הנוטה לפסימיות וחווה קונפליקט פנימי מתמיד.
Тем не менее образ Печорина – это образ богато טבע מחונן. אחרי הכל, יש לו מחשבה אנליטית חדה, הוא מעריך באופן מדויק את האנשים ואת הפעולות שהם מבצעים באופן יוצא דופן. הגישה הביקורתית שלו התגבשה לא רק ביחס לאחרים, אלא גם ביחס לעצמו. ביומנו חושף הקצין את עצמו: לב לוהט פועם בחזהו שיודע להרגיש לעומק (מותה של בלה, מפגש עם ורה) והוא מבואס מאוד, אם כי הוא מסתתר במסווה של אדישות. עם זאת, אדישות זו אינה אלא הגנה עצמית.
«Герой нашего времени», образ Печорина в котором היא הבסיס לסיפור, מאפשרת לראות את אותה אדם מצדדים שונים לחלוטין, להתבונן בפינות שונות בנפשה. בד בבד עם כל האמור לעיל במסווה של קצין, אנו רואים אדם בעל רצון חזק, חזק ופעיל, בו "כוחות החיים" נמנמים. הוא מוכן לפעול. לרוע המזל, כמעט כל פעולותיו פוגעות בסופו של דבר הן בפצ'ורין עצמו והן באחרים, פעילותו אינה בונה, אלא הרסנית.
פצ'ורין הוא אדם שכבר אין לושל פעם ויש רק תקווה למשהו טוב יותר בעתיד. בהווה, הוא נשאר רוח רפאים מושלמת - כך תיאר בלינסקי את הדימוי הסותר הזה.
