פתגמים על מעשים טובים הם אמרות עממיות מכוונות היטב, ביטויים בעלי יציבות היסטורית רבה, המועברים מדור לדור.
פתגם הוא תוצר של אמנות עממית בעל פה,שנוצר על ידי אלמנט הדיבור בעל פה. היא שיקפה את התכונות של החיים הלאומיים, דרכי ניהול, מערכות יחסים משפחתיות, סטנדרטים מוסריים, הערכות התנהגותיות, טקסי חיים. אחרי הכל, אומנות הפתגם עלתה במקור בנאום של איכרים, נגרים, מאמנים, נפחים, ציידים, לוליינים. פושקין אמר שלמד את השפה ממאפי מוסקבה, כלומר, האזנה לאמרות, פתגמים איתם מילאו המאפים - נשים שאפו לחם כנסייה פולחני.
פתגם לוכד התבוננות בחייםנותן לו, באמצעות הצורה הפיגורטיבית, משמעות נפחית מורחבת. כשאנו אומרים: "היער נחתך - שבבים עפים", אנו רואים מולנו תמונה קונקרטית מאוד של עבודתו של מעץ עצים. אך אנו מתכוונים למשהו אחר: פעולות מכריעות, אפילו קטלניות, ישפיעו בהכרח על מי שאינו מעורב בהן.
פתגמים על מעשים טובים, אנחנו פשוט אוהביםשהאמת שניתן להפיק מהם לא יכולה להיות מופרכת או מזויפת. הוא נולד ישירות מתרגול חיים, מבוסס על חוויה של יותר מדור אחד של אנשים, שעבודתם הבלתי נלאית והמשכיות זרימת החיים מתנהלת. ואותו פתגם ניתן להחיל על מצבים ומקרים רבים היומיומיים, ולא רק על היומיום.
צורות פולקלור קטנות מרכזות את העיקריותהמושגים האידיאולוגיים של תודעת העם, ככל שהתפתחו והתקיימו במשך מאות שנים, לוו בניסיונות היסטוריים רבים. מדובר במקסימום בסיסי, בסיסי, רעיונות על חיים ומוות, אמת ושקרים, פתגמים על מעשים טובים, על צדק ואנושיות.
"מעשה טוב הוא חזק" - אומר הפתגם.והרשעה זו מפורטת בצבעוניות: "מעשה טוב אינו נשרף, אינו שוקע." כשנאמר על מעשה טוב שהוא חי במשך מאות שנים, כמובן, אין הכוונה ליחידה כרונולוגית - מאה שנים, אלא לזמן המוקצב לאדם. משמעות הדבר היא שזיכרון של מעשה ראוי יחיה את האדם לאורך זמן. יתר על כן, זיכרון זה מוטבע כל כך בחיים עד כי "הכלב לא ישכח את הטוב הישן."
פתגמים על חסד ומעשים טובים מתואריםמעשה בריא טוב כמשהו טבעי, השוכב בטבע האנושי: מעשה טוב אינו נסתר מאיש, אך הוא אינו זקוק להייפ, לשבחים ראוותניים: "מעשה טוב משבח את עצמו", כלומר מדבר בעד עצמו. ובניגוד לרועש (רע), הוא הולך בשקט.
"מעשה טוב מכפיל טוב", משמש להפצתו ולחיזוקו. "אדם חביב מלמד טוב." משווים אדם כזה למקור אור.
הטוב שנוצר לאנשים מביא כבוד וכבוד למי שביצע אותו - כך מלמדים פתגמים על האדם ומעשיו הטובים. לא פלא שהם תמיד מוצאים מקום ראוי לאדם טוב - הפינה האדומה של הצריף.
"מי שיעשה טוב, אלוהים יגמול לו" - על אלהאמירות דומות הן ההרשעה כי מעשה טוב בוודאי יעורר תגובה סימטרית הדדית. אבל זה לא הכל: עשיית מעשים טובים משמעה להפוך את גורלך למאושר יותר. "טוב ליצור - לשעשע את עצמך." אבל למי שלא מביא טוב לאף אחד יש חיים רעים.
מעשה טוב מנוגד לרע, אשר (וגםפתגמים רואים את זה בחדות רבה) הוא מושרש היטב למדי בעולם. בואו ומיד נעשה הסתייגות שהסמנטיקה של המילה "דק" השתנתה. אם עבור בני זמננו, המקובעים בבעיות של ירידה במשקל, זו ההגדרה של המצב האידיאלי של החוקה הפיזית שלו, הרי שהשפה הרוסית הספרותית עדיין זוכרת שרזה היא שם נרדף לרע, לרע.
"טוב שהם מחפשים אוצר, אבל רע - בהישג יד."יש הרבה אמירות דומות, בהן טוב ורע מתנהג כצמד אנטגוניסטים. יש בהן השלכה עמוקה: אם אתה חושב על זה, אינך יכול שלא להיווכח בכך שהרוע, הרע שורר במקום בו אדישות, חוסר רצון, רשלנות באים לידי ביטוי, הוא תמיד נמצא בהישג יד, בעוד שמעשה טוב דורש מאמץ. "חפש טוב, אבל רע יבוא מעצמו." ואם המוח לא מספיק למעשה טוב, כך מבטיח הפתגם, זה יספיק למעשה רע.
אם יש לחפש סגולה, כפי שמלמדים אמירות עממיות חכמות, אז ניתן לגלות אותה באדם מרתק. "ובמוץ (בזבל שנשאר אחרי הגורן) יש דגנים."
פתגמים ואמירות על מעשים טובים מתייחסיםאת המילים האחרונות והמיטיבות, כלומר המילה המדוברת משולה לפעולה יעילה. ובוודאי לפעולה ספציפית, המצוינת במדויק. "מילה טובה תפתח את שערי הברזל." מילה ידידותית תיתן לך מחסום, היא מסוגלת לבנות בית, ורשע יכול להשמיד אותו. מילה חיבה, אגב נאמרת, משולה לגשם בעונה יבשה. ביכולת למצוא ולהקנות אחר במילות תמיכה, הפתגם חושף את הערך האמיתי של האדם, את עושרו - וההומלס יהפוך לאיש עשיר אם הוא יכול למצוא מילה טובה.
ההרכב העשיר ביותר של אוצרות מילוליים אלה -פתגמים נוצרו לכולם: זקנים וקטנים, ועשירים ועניים כאחד. הילד שמע וזכר, חדור אמירות, שמשמעותן במלואה, אולי, יכולה להתגלות בפניו רק בבגרותו. המסודר בקצב, המפולח בצורת העיצור של האמירה נועד להטביע בזיכרון, שיישא אותו לאורך השנים. למעשה, זו הייתה הדרך היחידה האפשרית לשמר את הפתגם כמשל קצר, אמצעי להעברת מידע באותם ימים שבהם האוריינות לא הייתה נפוצה. הפתגם, אכן, צריך "ללכת" באנשים.
פתגם ניתן לזכור בקלות אצל ילדגיל גם משום שלעתים קרובות יש לה דימויים בהירים מאוד, אפילו נושכים, אינטונציה אירונית או שובבה: "טוב לב, אבל צלע לחצי לרזה" מבטיח שכלב טוב טוב יותר מאדם רזה.
יש פתגמים על מעשים טובים ומעשים עםהטיה דידקטית מאלפת ברורה. אתה לא יכול לומר עליהם שהם נועדו במיוחד לילדים או לנוער. העצה שנקבעה בהם, המובעת בזמן, מתאימה תמיד ולכולם: "אף פעם לא מאוחר לעשות מעשה טוב."
ביניהם יש מי שמציין ישירותמה שאתה צריך ללמוד מגיל צעיר הוא חביב. כי אז הרע לא יעלה על הדעת. אזהרה פתגמית נוספת: אל תשבחו את עצמכם על ידי עשיית מעשה טוב. תנו לילדים ללמוד עם חלב אמם שעבודה טובה ומועילה לאנשים לא תישאר ללא תגמול.
אם ניקח בחשבון את הפתגמים של עמים שונים בערךמעשים טובים, שמנטליותם נוצרת בתנאים טבעיים והיסטוריים אחרים, נראה כי פתגמים בכל מקום ובכל עת מעלים מעשים טובים.
עם זאת, מדברים על קווי הדמיון והשוני של פתגמים מבחלקים שונים של העולם, יש לזכור כי התרגום מחליק באופן לא רצוני את אופיו של המקור, ובחיפוש אחר פרזולוגיה זהה, מחריף אותו כביכול.
